פיצוי על עיכוב בטיסה לפי חוק טיבי

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי הרשם הבכיר שי צרפתי מבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, חויבה חב' התעופה ארקיע לשלם לזוג נוסעות פיצוי בגין עיכוב טיסה לפי חוק טיבי בסך של 12,500 ₪.

טענות התובעות

במסגרת התביעה (שהוגשה בסך של 25,100 ₪) טענו הנוסעות בין היתר, כי הן רכשו מארקיע כרטיסים לטיסה מתל אביב לפראג שהייתה אמורה להמריא ביום 22.8.22 בשעה 17:10, אולם בפועל טיסה זו המריאה בעיכוב של 17 שעות, ולאחר שהן נאלצו להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה.

עוד נטען, כי בשעות הערב בעת שהמתינו הנוסעות בשדה התעופה לטיסה, נציג ארקיע הודיע על דחיית הטיסה, וטען כי הסיבה לדחיית הטיסה היא מאחר ו- "צוות הטיסה נשרף". עוד טענו הנוסעות, כי ארקיע לא יידעה אותן באשר לזכויותיהן לפי חוק טיבי, ולא סיפקה להם מזון וניסתה להימנע מהלנתן במלון.

טענות ארקיע

מנגד טענה ארקיע בין היתר, כי העיכוב בטיסה נבע מנסיבות שלא היו בשליטתה, בשל היעדר כשירות צוות המטוס שיועד לבצע את הטיסה, וזאת בשל עיכוב בהגעת המטוס מטיסה קודמת. עוד טענה, כי עשתה כל שביכולתה כדי לקצר את משך העיכוב, וכי לא הייתה לה אפשרות למנוע את הנסיבות המיוחדות או לצפות אותן או לנקוט באמצעים נוספים. עוד הוסיפה וטענה ארקיע, כי הנוסעות אינן זכאיות לקבל פיצויים לדוגמה, מאחר והיא סיפק להן את כל שירותי הסיוע הנדרשים, לרבות לינה במלון, הסעות וארוחות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט דן בטענות הצדדים, והחליט לקבל את התביעה בחלקה, וחייב את חברת ארקיע לשלם לנוסעות פיצויים בסך של 12,500 ₪.

היה על ארקיע להיערך עם צוות חלופי

במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית המשפט העידה נציגת ארקיע, כי המטוס שהיה אמור להפעיל את הטיסה היה חכור ושייך לחברת תעופה קפריסאית והופעל על-ידי צוות של אותה חברה, ומטוס זה הגיע מלכתחילה באיחור, ומאחר ולא היה מטוס חלופי או צוות, הם נאלצו לדחות את הטיסה.

בית המשפט לא קיבל את טענת חברת ארקיע, וציין כי היה עליה להיערך מבעוד מועד למצב שבו הצוות שהיה מיועד לטיסה יהיה כשיר לעבודה, והוסיף כי אינו מקבל את הטלת האשמה של ארקיע על גורמים אחרים, וכי ההתקשרות של הנוסעות הייתה מול ארקיע ולא מול צדדים שלישיים:

"אין זה מעניינם של לקוחות הנתבעת ובכלל זאת התובעות, אופן התנהלותה של הנתבעת מול חברה כזו או אחרת והתקשרותה עם ספקי חוץ לשם חכירת מטוס על צוותו הזר. על הנתבעת לעמוד במחויבותה כלפי התובעות ולא להשליך את אי עמידתה במועד המראת המטוס באופן התקשרותה עם חברה כזו או אחרת. מדובר בנסיבות שבהחלט היו בשליטתה של הנתבעת, אולם הנתבעת לא פעלה כפי שמצופה היה עליה לפעול בנסיבות מושא התביעה" כך ציין בית המשפט.

התעלמה ביודעין ומתוך חוסר אכפתיות

עוד קבע בית המשפט, כי שירותי הסיוע שסופקו לנוסעות היו דלים וחלקיים, וכי הנוסעות לא יודעו על זכויותיהן, ובכך התעלמה ארקיע ביודעין ממילוי חובותיה כלפי הנוסעות: "הנתבעת התעלמה ביודעין ומתוך חוסר אכפתיות ממילוי מלוא חובותיה כלפי התובעות, לא מילאה אחר הוראות החוק במלואן ולא נתנה את מלוא ההטבות להן היו זכאיות התובעות בשל העיכוב הניכר בהמראת המטוס ליעדו" כך קבע.

ת"ק 44827-11-22  וקבו ואח' נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.23)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בקריית גת, חויבה חברת התעופה easyJet לשלם לשלושה נוסעים פיצויים בסך של 11,686 ₪.

סכום זה כלל בין היתר, פיצוי על ביטול טיסה בסך של 2,310 ₪ לנוסע [בהתאם למרחק הטיסה בין ליון לת"א שהנו כ-2,900 ק"מ], וכן החזר עבור שירותי הסיוע שהיו זכאים הנוסעים לקבל לפי החוק – עבור מזון ושתיה, לינה במלון, כרטיסים של טיסה חלופית, והוצאות משפט.

טענות הנוסעים

במסגרת התביעה שהוגשה על-ידי זוג נוסעים ובנם טענו הם בין היתר, כי הם היו אמורים לעלות על טיסה ישירה של חברת התעופה Easyjet מליון שבצרפת לישראל ביום 19.7.22.  אולם שהם הגיעו לשדה התעופה בליון, הם גילו להפתעתם שאין כל טיסה לישראל, ובדיעבד התברר להם כי הטיסה בוטלה על-ידי חברת התעופה, ושאין יותר טיסות מליון לישראל, בעוד שכל ניסיון למצוא טיסה חלופית כשלה.

לאחר מכן, פנו הנוסעים לסוכנות הנסיעות שדרכה הם רכשו את הכרטיסים טליסה, אך האחרונה העבירה את האחריות על חברת התעופה, וטענה כי חברת התעופה לא הודיעה לה על ביטול הטיסה. עוד טענו הנוסעים, כי לאחר שהם הודיעו לסוכנות הנסיעות שהטיסה בוטלה, היא הציעה להם לישון במלון מחוץ לעיר ליון, וכרטיסים לטיסה חלופית עם עצירת ביניים באיסטנבול – הצעה לה סירבו הנוסעים לאור אזהרת מסע שהוצאה באותה עת לטורקיה.

עוד טענו הנוסעים, כי הם היו יחד עם בנם שהנו עם צרכים מיוחדים, דבר שגרם להם לעגמת נפש ניכרת, וכי הם נאלצו להישאר בצרפת עוד 2 לילות במלון ששכרו בעצמם, וכן הפסידו ימי עבודה.

טענות חברת התעופה

חברת התעופה איזיגט טענה מנגד בין היתר, כי במסגרת חוק שירותי תעופה נקבע, כי במקרים בהם חברת התעופה מודיעה לנוסעים על ביטול הטיסה מעל 14 ימים לפני הטיסה, היא פטורה מלשלם להם פיצוי כספי בגין ביטול הטיסה.

בתוך כך, טענה חבתר התעופה כי הטיסה עליה היו אמורים לעלות הנוסעים בוטלה 3 חודשים לפני מועדה, והודעה על כך נשלחה מבעוד מועד לסוכנות הנסיעות שביצעה את ההזמנה עבורם באתר חברת התעופה, ופרטיה של הסוכנות היו פרטי הקשר היחידים שהוזנו תחת הזמנה זו, ולכן חברת התעופה לא הייתה יכולה להודיע ישירות לנוסעים, משום שפרטיהם לא הוזמנו כלל במערכת שלה.

עוד טענה חברת התעופה, כי סוכנות הנסיעות לא הודיעה לתובעים על ביטול הטיסה, ולכן היא הנושאת באחריות לפצות ביחס לאירועים המתוארים בכתב התביעה.

טענות סוכנות הנסיעות

סוכנות הנסיעות טענה בין היתר, כי יש לדחות התביעה כנגדה על הסף בשל העדר עילה, וכי על הנוסעים להפנות את טענותיהם כלפי חברת התעופה בלבד, מאחר והיא זו שביטלה את הטיסה, בעוד שהיא (הסוכנות) מהווה ספקית שירותים, ואינה מהווה מפעיל טיסה.

עוד טענה הסוכנות, כי הנוסעים קיבלו ממנה הנחיות ברורות לביצוע צ'יק אין לפני הטיסה, וכי רק בבוקר יום הטיסה התקשר אחיו של התובע ויידעה אותה שהטיסה בוטלה, ובמועד זה בדקה הסוכנות במערכותיה ולא מצאה כי נתקבלה אצלה כל הודעה על ביטול הטיסה מטעם חברת התעופה, אך בדיקה באתר של חברת התעופה עלה כי אכן הטיסה בוטלה.

עוד הוסיפה הסוכנות, כי היא ניסתה להעביר את הנוסעים לטיסה חלופית יום למחרת, אך הנוסעים דחו את הצעתה, וכן כי העבירה להם החזר עבור כרטיסי הטיסה שהועבר אליה מחברת התעופה.

החלטת בית המשפט

כב' השופט יניב בוקר מבית משפט לתביעות קטנות בקרית, החליט לדחות התביעה כנגד הסוכנות , ולחייב את חברת התעופה איזיגט לשלם לנוסעים פיצויים בסך של 11,686 ₪.

על חברת התעופה להוכיח שהנוסע קיבל הודעה על ביטול הטיסה

השופט ציין, כי היא אין מחלוקת שלא נמסרה לנוסעים הודעה על ביטול הטיסה טרם הגעתם שדה התעופה בליון, ודחה את טענת חברת התעופה לפיה היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה, מאחר והיא הודיעה על ביטולה לסוכנות על ביטול הטיסה מעל ל-14 יום לפני הטיסה.

במסגרת פסק הדין, הפנה השופט להוראות סעיף 6(ג) במסגרת חוק שירותי תעופה הקובע, כי חברת התעופה תהא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה, מקום בו הוכיחה שהנוסע קיבל ממנה הודעה על ביטול הטיסה, 14 ימים לפחות לפני מועד הטיסה.

במקרה זה קבע השופט כי לפי הוראות החוק, היה מוטל על חברת התעופה "להוכיח כי הנוסע (לקוח הקצה) הוא זה שקיבל את ההודעה על ביטול הטיסה, בין ממנה ישירות ובין מסוכנות הנסיעות", וכן הוסיף כי "החוק אינו מאפשר פטור מחמת הודעה לנותנת שירותי סוכנות הנסיעות בלבד".

לא ניתן להתנות על החוק

עוד ציין השופט, כי גם אם חברת התעופה התנתה בתקנון או בחוזה הובלה שלה, כי האחריות להודיע על ביטול הטיסה מוטלת על סוכנות הנסיעות, אין הדבר מוריד את החובה לוודא שהנוסע קיבל הודעה על כך, לנוכח סעיף 17 לחוק שירותי תעופה הקובע כי "אין להתקנות על הוראות חוק זה, אלא טובת הנוסע".

עוד קבע השופט, כי הוא הגיע למסקנה כי הן חברת התעופה והן סוכנות הנסיעות "שתיהן אחראיות באותה מידה לתקלה שאירעה ובגינה לא הודע לתובעים על ביטול טיסתם", ולכן הורה לשתיהן ביחד לשלם לנוסעים סך של 11,686 ₪.

ת"ק 28079-03-23 גבאי נ' easyJet, ניתן ביום 25.1.24

הנוסעים דרשו פיצוי על ביטול הטיסות

חברת התעופה טענה כי היא צריכה לשלם פיצוי רק עבור טיסה אחת

חברת התעופה האחראית המלאה לטיסה החלופית

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בירושלים, חויבה חברת התעופה סוויס אייר לשלם לזוג נוסעות פיצויים בסך של 13,360 ש"ח, עקב החמצת טיסת ההמשך מארה"ב לישראל, שבעקבותיה נדרשו הנוסעות לטוס דרך טורקיה.

טענות הנוסעות

במסגרת כתב תביעה שהגישו זוג נוסעות כנגד חב' התעופה Swiss Air טענו הן בין היתר, כי הן רכשו כרטיסים לטיסה מניו יורק לתל אביב שכללה עצירת ביניים בציריך.

לטענתן, ביום הטיסה הן הגיעו לשדה התעופה בניו יורק, שם נודע להם כי טיסתם הראשונה לציריך נדחתה במשך כשעה וחצי, ולכן הן פנו לנציגי חברת התעופה והביעו בפניהם חשש כי בשל העיכוב בטיסה הראשונה הן עלולות להחמיץ את טיסת ההמשך (מציריך לת"א). בתגובה לכך, נציגי חברת התעופה התחייבו בפניהן שטיסת ההמשך תמתין להן.

אולם, לאחר שנחתו הנוסעות בשדה התעופה בציריך, הן רצו לעבר שער העלייה של טיסת ההמשך לתל אביב, אולם לתדהמתם השער כבר היה סגור. לאור זאת, חברת התעופה הציעה לנוסעות לטוס בטיסה חלופית מציריך לתל אביב שכללה עצירת ביניים באיסטנבול, כולל המתנה של שעות רבות בשדה התעופה, שבמהלכם לטענת הנוסעות לא סופק להן מזון.

עוד טענו הנוסעות, כי הן נתנו את הסכמתן בלית ברירה לטוס דרך טורקיה על אף שהייתה אזהרת מסע חמורה לשהות בה עקב חשש חמור לפגיעה בישראלים ע"י איראן, וכן טענו כי היו חלופות אחרות, בטיחותיות, שחברת התעופה נמנעה בכוונה להציג להן.

לאור זאת, ביקשו הנוסעות לקבל פיצוי בגין טיסה שבוטלה מכוח חוק שירותי תעופה (חוק טיבי) בסך של 3,180 ₪ לכל אחת, פיצוי בשל עוגמת נפש שלטענתן חוו בשל הצורך לשהות בטורקיה בעת שהיו התראות ביטחוניות, וכן פיצויים לדוגמה בסך של 2,000 ₪ בגין אי מתן מזון, אי המצאת מסמך מידע בדבר זכויות הנוסעים, וכן ביקשו לקבל החזר הוצאות טלפון בסך 3,651 ₪

טענות חברת התעופה

חברת התעופה טענה מנגד בין היתר, כי בשל החמצת טיסת ההמשך, שובצו הנוסעות לטיסות חלופיות שהביאו אותן חזרה ארצה באיחור של כ-9 שעות, ואילו הטיסה הראשונה (מניו יורק לציריך) התעכבה בפרק זמן של כשעה וחצי בשל תקלה טכנית.

עוד נטען, כי הנוסעות הסכימו לקבל כרטיסים לטיסה חלופית שכללה חניית ביניים בטורקיה, ולכן הן לא זכאיות לקבל החזר עבור הכרטיסים לטיסה שבוטלה [לטיסת ההמשך המקורית שהחמיצו].

עם זאת, חברת התעופה הודתה כי הנוסעות זכאיות לקבל פיצוי כספי בגין טיסה שבוטלה, וכן כי הן היו זכאיות לקבל שירותי סיוע, אך טענה כי אין מקום לחייב אותה לשלם לנוסעות פיצויים לדוגמה משום שהיא לא הפרה ביודעין את הוראות החוק, וסיפקה להן שוברי מזון וכרטיסים לטיסות חלופיות, וכן טענה כי סכום ההחזר עבור שיחות טלפון שדרשו הנוסעות (בסך של 3,651 ₪) מוגזם ביותר.

החלטת בית המשפט

כבוד הרשם הבכיר שי צרפתי מבית משפט לתביעות קטנות דן בטענות הצדדים, והחליט לקבל את התביעה בחלקה, וחייב את חברת התעופה לשלם לנוסעות פיצויים בסך 13,360 ₪.

סכום זה כלל, פיצוי בגין טיסה שבוטלה בסך של 3,180 ₪ לכל נוסעת לפי התוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה + פיצויים לדוגמה בסך של 3,000 ₪ לכל נוסעת לפי סעיף 11 לחוק שירותי תעופה + החזר אגרת בית משפט והוצאות משפט בסך של 500 ₪ לכל נוסעת.

במסגרת פסק הדין, קיבל בית המשפט את טענות הנוסעות לפיהן חברת התעופה לא הציגה בפניהן את כל הטיסות החלופיות שהיו אפשרויות עבורן, שלא כללו עצירת ביניים בטורקיה ומבלי שתאלצנה לשהות במקום אשר מסוכן לשהות בו, זאת בניגוד להוראות סעיף 6(א)(2) במסגרת חוק שירותי תעופה. לאור זאת קבע הרשם, כי חברת התעופה נמנעה ביודעין לפעול כנדרש בהקשר זה, ולכן חייב אותה לשלם לנוסעות פיצויים לדוגמה בסך של 3,000 ₪ לכל אחת.

עם זאת, הרשם קבע כי דרישת הנוסעות לקבלת החזר בסך של 3,651 ₪ עבור שיחות טלפון הנו סכום מוגזם ביותר לאור זמן ההמתנה שנדרשו להמתין בשדה התעופה, וכי הן לא מילאו את חובתן בהקטנת הנזק בעניין זה, ולכן דחה את דרישתן זו.

ת"ק 25248-06-23 אסתר רובינפלד נ' Swiss International Air – (ניתן ביום 24.1.24)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי כב' הרשום הבכיר עאמר מבית משפט לתביעות קטנות בנוף הגליל, חויבה חברת התעופה אייר אינדיה לשלם לשלושה נוסעים פיצויים והחזרים בסך של 28,653 ₪, לאחר שחברת התעופה סורבה לעלותם לטיסה מסיבה שלא הובהרה.

סורבו לעלות לטיסה

מפסק הדין עולה, כי הנוסעים רכשו כרטיסים לטיסה מישראל להודו של חברת התעופה אייר אינדיה עבורם ועבור בתם הקטינה, שכללו גם טיסות פנים בהודו. לטענתם, כאשר הם הגיעו לדלפק הקבלה במועד המתוכנן של הטיסה, עלייתם למטוס סורבה מבלי שהם הבינו מדוע.

לכן, הנוסעים ביקשו לקבל החזר בגין מלוא עלות הכרטיסים ששילמו עבור הטיסה בסך 16,670 ₪ בתוספת פיצויים לדוגמה לפי חוק טיבי ובצירוף הוצאותיהם שפירטו בתביעה. מנגד טענה חברת התעופה בין היתר, כי לא היה כל סיבה לסירובם של הנוסעים לעלות למטוס, וכי היו בו כ-38 מקומות פנויים.

חברת התעופה לא הבהירה מדוע הנוסעים סורבו 

בית המשפט קיבל את טענת הנוסעים, לפיה הם התייצבו במועד המתוכנן לטיסה בדלפק הקבלה בשדה התעופה, וכי עלייתם למטוס סורבה מסיבה שלא הובהרה להם "עודתם של התובעים ובתם הותירה עלי רושם חיובי ואמין", כך ציין בית המשפט בפסק הדין, ודחה את טענת חברת התעופה שטענה כי הנוסעים לא התייצבו בדלפק הקבלה במועד המתוכנן של הטיסה של גובתה בשום ראיה.

עוד קבע בית המשפט, כי חברת התעופה לא סיפקה הסברים לסירוב עליית הנוסעים לטיסה, ורק טענה כי בטיסה היו פנויים 38 מקומות פנויים ולכן לא היה כל סיבה לכך שהנוסעים לא עלו לטיסה. בית המשפט קבע כי אין בטענה זו כדי ללמד "ודאי לא להוכיח, כי עלייתם של התובעים ובתם לא סורבה", והוסיף וציין כי חברת התעופה לא העידה אף נציג רלוונטי מטעמה שנכח בדלפק הקבלה במועד הטיסה, שיכל לסתור את גרסת הנוסעים.

חברת התעופה חויבה לשלם החזר וכן פיצויים לפי חוק טיבי

בית המשפט חייב את חברת התעופה להשיב לנוסעים את מלוא התמורה ששילמו עבור כרטיסים בסך של 16,670 ₪, וכן חייב את חברת התעופה לשלם להם פיצויים בגין סירובם לעלותם לטיסה בסך של 10,020 ₪ (3,340 ₪ לכל נוסע), לפי סעיף 5 לחוק שירותי תעופה הקובע, כי במקרה בו סורב נוסע לעלות לטיסה, הוא: "זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן שירותי סיוע ופיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, וכן לפי בחירת הנוסע- השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי", וכן חייב את חברת התעופה לשלם לנוסעים 1,200 ₪ עבור הוצאות משפט.

עם זאת בית המשפט לא קיבל את בקשת הנוסעים לחייב את חברת התעופה לשלם להם פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, לאחר שקבע כי לא הוכח שחברת התעופה פעלה ביודעין על מנת שלא לפצות את הנוסעים בהתאם להוראות חוק טיבי.

ת"ק 19029-08-23 פנאי נ' אייר אינדיה לימטד [פורסם ביום 18.1.2024]

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, חויבה חברת התעופה ישראייר לשלם ל-5 נוסעים סך של 28,850 ₪, לאחר שנקבע כי הטיסה הוקדמה מבלי שנמסרה הודעה על כך ישירות לנוסעים, ומבלי שסופקו להם שירותי סיוע כנדרש במסגרת חוק שירותי תעופה.

הנוסעים לא הצליחו לבצע check in

מפסק הדין עולה, כי הנוסעים הזמינו כרטיסים באמצעות סוכנות נסיעות זרה בשם go to gate, עבור טיסות של ישראייר מתל אביב לורנה (בולגריה) וחזרה, כאשר טיסת החזרה הייתה אמורה להמריא ביום 25.8.22 בשעה 21:05.

אולם יום לפני הטיסה ובעת שהנוסעים נפשו בבולגריה, הם ניסו לבצע check in לטיסה באתר חברת התעופה אך לא הצליחו, ולכן הם פנו לשירות הלקוחות של חברת התעופה, וכעבור מספר שעות הם קיבלו תשובה בה נטען בפניהם כי סוג כרטיס הטיסה שיש בידם אינו מאפשר לבצע check in מוקדם, ועליהם להגיע לשדה התעופה ושם לבצע check in.

הטיסה הוקדמה מבלי שנמסרה הודעה לנוסעים

יום לפני הטיסה, פנו התובעים שוב לחברת התעופה וביקשו לקבל את פרטי הטיסה וטענו שכאשר הם הקישו את מספר הזמנתם עלה כי הטיסה בוטלה. אך למחרת, חברת התעופה השיבה להם כי עליהם לפנות לסוכן הנסיעות לצורך המשך טיפול בנושא.

אולם, ביום הטיסה קיבלו הנוסעים הודעה מחברת התעופה, בה נמסר להם כי הם לא התייצבו לטיסה, שהמריאה ביום 25.8.22 בשעה 11:25, וכן נמסר להם כי שעת הטיסה המקורית [שהייתה בשעה 21:05] הוקדמה כ-3 חודשים קודם לכן, והודעה על כך נמסרה לסוכנות הנסיעות שדרכה הם הזמינו את הכרטיסים.

לטענת הנוסעים לאחר שנמסרה להם ההודעה על כך שהם הפסידו את טיסתם, החלו הם במסע תלאות ארוך על מנת לשוב לישראל. במסגרת זו, הם נאלצו  לנסוע לבוקרשט ומשם המריאו לישראל, בה נחתו רק ביום 28.8.22 (כלומר באיחור של כ-3 ימים).

חברת התעופה טענה בין היתר, כי אין לנוסעים כל עילת תביעה כנגדה, מאחר והם הזמינו את כרטיסי הטיסה מסוכנות הנסיעות, ולכן עילת התביעה היחידה שלהם היא כנגד סוכנות הנסיעות ולא כנגד חברת התעופה. עוד טענה חברת התעופה, כי הטיסה מאחר והטיסה הוקדמה והודעה על כך הועברה לסוכנות הנסיעות שדרכה רכשו הנוסעים את הכרטיסים הטיסה מעל 3 חודשים לפני הטיסה – היא אינה מחויבת לשלם לנוסעים פיצוי.

חברת התעופה חבה כלפי הנוסע – גם אם הכרטיסים לא נרכשו דרכה

במסגרת פסק הדין, הפנה בית המשפט להוראות סעיף 4 במסגרת חוק שירותי תעופה, הקובע כי גם אם לא נחתם הסכם ישירות בין הנוסעים לבין חברת התעופה, עדין חברת התעופה (מפעיל הטיסה) חב כלפי הנוסעים את מלוא החובות הקבועות בחוק החלים על מפעיל טיסה: "יראו מפעיל טיסה או מארגן שהנוסע מקבל ממנו שירות, אף אם אין בינו ובין הנוסע הסכם, כמי שמבצע מטעם מי שהנוסע התקשר עמו בהסכם את החובות המוטלות לפי חוק זה."

דברי ההסבר במסגרת חוק שירותי תעופה

בית המשפט הפנה לדברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה, וציין כי בהם הובהרה תכלית כריכת חברת התעופה באשר לאחריותה כלפי הנוסעים, שנועדה להתמודד עם היעדר הקשר החוזי הישיר בין הנוסע חברת התעופה, מקום בו הכרטיסים נרכשים על-ידי הנוסעים דרך סוכנות, ולא ישירות דרך חברת התעופה:

לא אחת הצרכן רוכש כרטיס טיסה מסוכן נסיעות או מגורם מתווך אחר, ולא ישירות מידי מפעיל הטיסה… במקרה כזה לא משתכללת התקשרות חוזית… מאחר שהגורם האחראים לשיבושים בתכניות הטיסה של הנוסע הוא מפעיל הטיסה…הוא גם אחראי למתן הטבות לנוסע, מוצע לקבוע כי בנסיבות אלה יראו את מפעיל הטיסה… כמי שבא בנעלי הגורם שהנוסע התקשר איתו בחוזה"

(ה"ח הכנסת תשע"ב מס' 413 עמ' 6).

לאור זאת, קבע בית המשפט כי: "משעה שהחוק מבסס עילת תביעה ישירה נגד מפעיל הטיסה במקרה של ביטול טיסה, ומשעה שהטיסה – עבור התובעים – בוטלה הלכה למעשה, כפי שיבואר להלן, קמה לתובעים עילת תביעה, ונוצרה יריבות (ישירה) בינם ובין הנתבעת. "

חברת התעופה חייבת במתן החזר, סיוע ובגין פיצוי על ביטול טיסה

בית המשפט קבע, כי מאחר והחוק מקים לחברת התעופה, כמפעיל טיסה, חבויות שונות כלפי הנוסעים בטיסות המופעלות על-ידה במקרה של ביטול טיסה, גם אם לא נכרת ישירות בין הנוסעים לבין חברת התעופה הסכם [כלומר גם במקרה בו הנוסעים לא רכשו כרטיסי טיסה ישירות מחברת התעופה] – חברת התעופה חבה לנוסעים בהחזר, שירותי סיוע, וכן פיצוי על ביטול הטיסה.

עוד קבע בית המשפט, כי גם במקרה בו הטיסה הוקדמה במעל 8 שעות, יש לראות בטיסה שבוטלה: " באופן המקים לנתבעת את מלוא החובות החלות עליה כלפי הנוסעים: ברירה בין החזר כספי ובין כרטיס לטיסה בעלת מאפיינים דומים לאלו של הטיסה שבוטלה, ובנוסף – חבילת סיוע ופיצוי כספי".

לחברת התעופה אחריות ישירה כלפי הנוסעים

בית המשפט דחה את טענת חברת התעופה – אשר הטילה את האחריות על סוכנות הנסיעות, תוך שטענה כי היא יצאה חובתה כלפי הנוסעים בכך שעדכנה את הסוכנות בדבר השינוי בטיסה למעלה מ-3 חודשים לפני הטיסה.

בית המשפט קבע, כי גם אם חברת התעופה הודיעה על השינוי בטיסה לסוכנות הנסיעות: "אין הדבר פוטר אותה מחבותה כלפי התובעים, אשר – לפי החוק – היא ישירה, מרגע שהונפק לנוסעים כרטיס טיסה". עוד הוסיף בית המשפט בעניין זה, כי אם הייתה חברת התעופה סבורה שסוכנות הנסיעות היא האחראית למחדל לכך שלא נמסרה לנוסעים הודעה על השינוי בטיסה, הייתה לחברת התעופה הזכות להגיש כנגד הסוכנות הודעה לצד שלישי, היא נמנעה מכך.

כמו כן בית המשפט התייחס למחדלה של חברת התעופה, כאשר הנוסעים פנו אליה מיוזמתם פעמיים ועוד לפני שהטיסה שהוקדמה המריאה, הם הונחו על-ידי חברת התעופה לפנות לסוכנות הנסיעות שממנה רכשו את הכרטיסים, בעוד שחברת התעופה לא ניצלה הזדמנויות אלה בכדי ליידע את הנוסעים על השינוי שהיה בטיסה, ולמרות שהיה ברור כי הם אינם מודעים אליו.

פיצויים לדוגמה לפי חוק טיבי

במסגרת פסק הדין חייב בית המשפט את חברת התעופה לשלם לכל אחת מחמשת הנוסעים פיצויים לדוגמה בסך 5,770 ₪ (סה"כ 28,850 ₪), לאחר שציין כי למרות שהטיסה היא בגדר טיסה שבוטלה, חברת התעופה נמנעה לספק לנוסעים שירותי סיוע כנדרש בחוק, ואף נמנעה ליידעם אותם על השינוי שהיה בטיסה אף שהנוסעים פנו אליה:

"בגין מחדליה אלו, ראוי להשית עליה לא רק חיוק בפיצוי הקבוע בחוק…אלא יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמה, מכוח סעיף 11 לחוק, לפיו ניתן לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק אם מצא מצא שמפעיל הטיסה, ביודעין, לא נתן הטבות לנוסע (שטיסתו בוטלה או הוקדמה)".

כמו כן, בית המשפט הוסיף בעניין זה, כי פיצויים לדוגמה נפסקים ללא קשר לנזק שנגרם לנוסעים, ללא קשר לשירותי הסיוע שסופקו לנוסעים או להחזר שניתן להם עבור הכרטיסים לטיסה שבוטלה:

"בקביעת פיצויים לדוגמא, אל לבית המשפט להביא בחשבון את גובה הנזק שנגרם, אלא את חומרת ההפרה ואת ההרתעה שיש להפיק כתוצאה מפסיקת הפיצויים; כמו כן, קובע הסעיף כי הפיצוי לפי סעיף 11 ניתן בנוסף להטבות"

עוד קבע בית המשפט כי במקרה זה פיצויים לדוגמה מהווים הרתעה לחברות התעופה מהסתמכות על יידוע נוסעי הטיסה באמצעות סוכנויות הנסיעות, וכן משקף את החומרה המשמעותית שיש לייחס לחברת התעופה יום לפני הטיסה, כאשר הייתה יכולה בקלות למנוע את מסע התלאות שנכפה על הנוסעים, כאשר הם פנו אליה בעניין הטיסה, והיא מנגד הפנתה אותם לסוכנות הנסיעות ונמנעה מלהודיע להם כי הטיסה הוקדמה.

ת"ק 23609-10-23 טייאר ואח' נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ, ביום 19.2.24

טענות הנוסעים

טענות חברת התעופה

החלטת בית המשפט

היה על חברת התעופה לספק לנוסעים כרטיסים לטיסה של חברת תעופה אחרת

על חברת התעופה להיערך במציאת פתרונות חלופיים

במסגרת פסק דין ניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות ברמלה, נדונה תביעה שהגישו 4 נוסעים כנגד חברת התעופה אייר קנדה, בה דרשו לחייבה לשלם להם פיצוי כספי בגין איחור בהמראת טיסה, אשר גרמה להם להחמצת טיסת המשך, וכן דרשו לקבל פיצוי בגין עיכוב בהגעת מזוודותיהם ליעדם הסופי.

עובדות המקרה

הנוסעים רכשו 4 כרטיסים לטיסה של אייר קנדה מתל אביב לקנקון שבמקסיקו, שכללה עצירת בנייים בטורנטו שבקנדה. הנוסעים היו מתוכננים לשהות בשדה התעופה בטורונטו פרק זמן של 65 דקות, ולכן מכן לעלות על טיסת ההמשך מטורנטו לקונקון.

אולם לטענת הנוסעים, ביום הטיסה חברת התעופה הודיעה להם שטיסתם הראשונה (מישראל לקנדה) נדחתה בשעה וחצי בשל "בעיות תפעוליות". בשל עיכוב זה, נחתה הטיסה בטורנטו בעיכוב של כ-126 דקות, וכתוצאה מכך החמיצו הנוסעים את טיסת ההמשך שלהם לקנקון.

בעקבות זאת הועברו הנוסעים לטיסת המשך חלופית (מטורנטו לקנקון) אשר המריאה רק לאחר כ-26 שעות מהמועד המתוכנן של טיסת ההמשך המקורית. במהלך זמן המתנתם לטיסת ההמשך החלופית, חברת התעופה סיפקה לנוסעים מלון סמוך לשדה התעופה.

לאחר שהנוסעים הגיעו לקנקון, אחד מהם לא קיבל את המזוודה ששלח עם חברת התעופה, אשר נמסרה לו לבסוף באיחור של 4 ימים לאחר נחיתתו בקנקון.

במסגרת כתב התביעה ביקשו הנוסעים לקבל פיצוי כספי בגין טיסה שבוטלה לפי חוק שירותי תעופה, פיצויים לדוגמה, ופיצוי בשל איחור במסירת כבודה [שאירע לאחד הנוסעים].

החלטת בית המשפט

כבוד השופט זיוון אלימי מבית משפט לתביעות קטנות ברמלה החליט לקבל את התביעה ברובה, וחייב את חברת התעופה אייר קנדה לשלם סה"כ לארבעת הנוסעים כ- 23 אלף ₪. סכום זה כלל פיצוי בסך 5,180 ₪ עבור כל אחד משלושת נוסעים, וסך של 5,680 ₪ לנוסע שקיבל את מזוודתו בעיכוב, וכן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

החמצת טיסת המשך – מהווה טיסה שבוטלה

בפסק הדין הפנה בית המשפט להגדרת המונח "טיסה" הקבועה בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה, הקובע כי "טיסה" הנה: "טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים". לאור זאת נקבע, כי יש מקום להטיל אחריות על חברת התעופה במקרה בו איחור בטיסה אחת מתוך מסלול הכולל טיסות ביניים, אף אם מדובר באיחור שאינו עולה על 8 שעות, הביא להחמצת טיסת המשך.

במסגרת ההליך חברת התעופה, כי הנוסעים הם אלו שבחרו לרכוש כרטיסים לטיסת המשך (מטורונטו לקנקון) שהמריאה 65 דקות בלבד לאחר הנחיתה הצפויה (של הטיסה הראשונה מת"א לטורונטו), ולכן טענה כי עובדה זו מעבירה את האחריות להחמצת הטיסה לכתפיהם.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי אם הנוסעים היו מבצעים 2 הזמנות נפרדות, אחת של כרטיסי הטיסה מתל אביב לטורונטו, והשנייה של כרטיסים הטיסה מטונרטו לקנקון, ובוחרים בעצמם את פרק הזמן בין הטיסות, ניתן היה לטעון כי האחריות להחמצת טיסת ההמשך מוטלת עליהם.

אולם בית המשפט קבע כי במקרה זה, הנוסעים רכשו מחברת התעופה כרטיסים לטיסה המלאה מישראל לקנקון, בעוד שחברת התעופה היא זו שהציעה להם אפשרות לרכישת הטיסה שכללה חניית ביניים בטורנטו של 65 דקות בלבד.

בית המשפט אף הדגיש, כי חברת התעופה עצמה אישרה כי פרק הזמן המינימלי שהיא מתירה לחניית ביניים הוא 60 דקות, כך שהנוסעים לא חרגו מהנחותיה, והוסיף כי לו הייתה רוצה חברת התעופה להימנע ממצב כזה, היה באפשרותה להימנע מטיסות הכוללות חניות ביניים או להגדיל את "טווח הביטחון", מ-60 דקות, לפרק זמן ארוך יותר על פי הבנתה.

לכן קבע בית המשפט כי: "משעה שהנתבעת מציעה לנוסע אלטרנטיבה לרכישת כרטיס טיסה מתל אביב לקנקון הכוללת חניית ביניים של 65 דקות בטורונטו, באחריותה לספק את השירות עד תומו, קרי עד הנחיתה המיוחלת בעיר היעד", והוסיף: "ואם עיכוב בטיסה הראשונה, גם עיכוב קל, מוביל להחמצת טיסת ההמשך, וכפועל יוצא לכך שהטיסה החלופית יוצאת באיחור של למעלה משמונה ממועד טיסת ההמשך המקורית, הרי שמדובר ב- 'טיסה שבוטלה' כמשמעה בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה."

חברת התעופה לא הוכיחה שהיא פטורה מלשלם פיצוי

במסגרת פסק הדין, הפנתה בית המשפט להוראות סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה, הקובע כי מקום בו הונפק לנוסע כרטיס לטיסה שבוטלה, יהיה הוא זכאי לקבל מחברת התעופה פיצוי כספי.

במסגרת הליך זה, טענה חברת התעופה כי הנוסעים אינם זכאים לקבל ממנה פיצוי כספי, תוך שהתבססה על הוראות סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה הקובע, כי מקום בו הוכיח מפעיל טיסה כי: "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" תהיה היא פטורה מלשלם פיצוי.

חברת התעופה טענה כי במקרה זה יש מקום להחיל פטור זה, מאחר שהעיכוב בטיסה מישראל לקנדה נבע מעיכוב של 99 דקות בנחיתת הטיסה מטורונטו, בשל נסיבות שלא היו בשליטתה לרבות תנאי מזג אוויר במסלול הטיסה הנכנסת לישראל, וכתמיכה לטענה זו צירפה את דו"ח הטיסה המפרט את הסיבות לעיכוב המראת הטיסה.

אולם בית המשפט קבע כי מדובר במסמך לא ברור שאין בו כדי להבין מהן הסיבות לאיחור הטיסה "ובוודאי שאין בו כדי להראות שהנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העיכוב", ולכן הוסיף כי לא מצא "כי הנתבעת הוכיחה את התקיימותן של סיבות הפוטרות אותה מהפיצוי המגיע לתובעים בהתאם להוראות התוספת הראשונה לחוק."

לאור זאת בית המשפט קבע, כי מאחר ויש לראות הטיסה שרכשו הנוסעים מת"א לקנקון כטיסה אחת, ומאחר ובמסגרת טיסה זו הם החמיצו את טיסת ההמשך שלהם, הם זכאים לקבל כל אחד פיצוי כספי בגין טיסה שבוטלה בסך של 3,180 ₪.

פיצוי על איחור בהגעת הכבודה

במהלך הטיסה כאמור, אחד מארבעת הנוסעים לא קיבל את המזוודה ששלח עם חברת התעופה, אשר נמסרה לו לבסוף באיחור של 4 ימים לאחר נחיתתו בקנקון, ואילו שלושת הנוסעים הנוספים קיבלו את מזוודותיהם באיחור של כיממה.

בעניין זה הפנה בית המשפט בפסק הדין להוראות סעיף 19 לאמנת מונטריאול המטיל על חברת התעופה אחריות לנזק שנגרם "מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או מטען…".

בית המשפט הוסיף כי אומנם הנוסעים לא הציגו בפניו אסמכתאות להוצאות כספיות שהיו להם בשל העיכוב בקבלת מזוודותיהם, אך ברור הוא כי: "אדם המגיע לחופשה במדינה זרה ללא מזוודותיו נדרש לרכוש אי אלו מוצרים בסיסיים עד לקבלת המזוודות (מוצרי טואלטיקה והיגיינה בסיסיים, בגדים מינימליים וכדומה), ודאי כאשר אין ודאות מתי תגענה המזוודות בפועל", וכן הוסיף וציין כי מעבר להוצאות אלו: "הרי שעצם הצורך בטיפול בנושא, על הזמן וההתרוצצויות הכרוכות בכך, מצדיק פיצוי בשל עגמת הנפש הנגרמת...".

לאור זאת בית המשפט חייב את חברת התעופה לשלם לכל אחד משלושת הנוסעים שמזדוותיהם איחור ביממה פיצוי בסך 2,000 ₪, ועבור הנוסע שמזוודותו איחרה בפרק זמן של ארבעה ימים בסך של 2,500 ₪.

ת"ק 69572-01-23 טום ביבי נ' אייר קנדה (ניתן ביום 3.7.23)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, נדונה תביעה שהגישו 4 נוסעים כנגד חברת התעופה Ryanair, בה ביקשו הם לקבל פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק שירותי תעופה.

טענות הנוסעים

במסגרת התביעה טענו הנוסעים בין היתר, כי הם רכשו כרטיסים לטיסותיה של חברת התעופה מת"א לפאפוס וחזרה, כאשר טיסת החזרה הייתה מתוכננת להמריא ביום 24.8.23 בשעה 20:55.

אולם ביום טיסת החזרה הם הגיעו לשדה התעופה בפאפוס כשלוש שעות לפני הטיסה, אך לאחר מכן התחוור להם כי טיסתם נדחתה בכשלוש שעות, וכעבור מספר שעות, ובסמוך לשעה 2 בלילה הודיעו להם נציגי חברת התעופה על ביטולה של הטיסה.

לטענת הנוסעים, לאחר שנמסר להם שהטיסה בוטלה לא הוצעה להם טיסה חלופית והם נדרשו לאתר טיסה חלופית ישראל בכוחות עצמם, ואומנם הוצע להם לקבל לינה במלון ללילה אחד אך לטענתם הצעה זו הייתה תיאורטית בלבד, מאחר ולא נמצאו חדרים פנויים בבתי מלון סמוכים.

בסופו של יום, הנוסעים רכשו כרטיסים לטיסה חלופית שהמריאה למחרת בערב משדה התעופה בלרנקה (במקום בפאפוס), בעוד שבקשתם למימון הנסיעות הנדרשות בתוך קפריסין נדחו, ולכן הם נדרשו לממן זאת בעצמם. באשר לסיוע במזון, טענו הנוסעים כי הם קיבלו כל אחד שובר של 4 יורו שלא הספיק להם אפילו לרכיש בקבוק מים, ולכן גם עלויות אלה הם נדרשו לממן.

עוד הוסיפו הנוסעים, כי חברת התעופה החזירה להם את העלויות של כרטיסי הטיסה, אך עלויות הלינה ועלויות הנסיעה שנדרשו לשלם בקפריסין הושבו להן באופן חלקי בלבד, וביקשו לקבל בתביעתם פיצוי על ביטול הטיסה לפי סעיף 6 לחוק שירותי תעופה, וכן פיצויים לדוגמה בסך 8,000 ₪ לפי חוק טיבי.

טענות חברת התעופה

חברת התעופה מנגד טענה בין היתר, כי הטיסה בוטלה עקב תנאי מזג אוויר קיצוניים ובלתי צפויים שלא היו בשליטתה, ולכן הנוסעים אינם זכאים לקבל פיצוי על ביטול טיסה לפי סעיף 6(ה)(1) במסגרת חוק שירותי תעופה, וצירפה לכתב הגנתה דו"ח שפירט את תשקיף מזג האוויר שהיה צפוי במועד הטיסה, וטענה כמדו"ח זה עולה שבמועד הטיסה שרר ערפל כבד וראות נמוכה, ולכן היא נאלצה לבטל מספר טיסות.

כמו כן במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט, טען נציג חברת התעופה כי במועד הטיסה שררו במרחב האווירי מגבלות שאילצו את חברת התעופה לבטל את הטיסה, ושתנאי מזג אוויר אלה השפיעו על כל לוח הטיסות וגרמו לדחייתן של כלל הטיסות. בנוסף, במהלך הדיון הגישה נציגת חברת התעופה לבית המשפט דו"ח נוסף וטענה כי הוא מלמד על עומס טיסות שהיה בשדה התעופה בן-גוריון.

עוד הוסיפה וטענה חברת התעופה, כי היא השיבה לנוסעים את עלויות כרטיסי הטיסה, וכן את עלויות הסיוע הנדרשות, לרבות לינה, ארוחות והסעות.

החלטת בית המשפט

הרשמת הבכירה הלנה בורוביץ' ליטוין מבית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, דנה בטענות הצדדים והחליטה לקבל את התביעה חלקית, וחייבה את חברת התעופה לשלם לנוסעים סך של 11,560 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

בית המשפט ציין בין היתר, כי מקום בו חברת התעופה טוענת לקיומם של תנאים המחריגים את זכאותם של הנוסעים לקבלת פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק טיבי, הנטל להוכיח את קיומם מוטל עליה, ולאחר שעיין בחומר שהוצג בפניו ושמע את עדויות הצדדים, הוא הגיע למסקנה שחברת התעופה לא הרימה את הנטל על מנת להיות פטורה משלם לנוסעים לפיצוי כנדרש במסגרת חוק שירותי תעופה.

מהנדס סביבה הוכיח שהטיסה לא בוטלה עקב תנאי מזג האוויר

הרשמת ציינה, כי לא הוסבר ולא פורט מי ערך או הפיק את הדו"ח שהציגה חברת התעופה על תנאי מזג האוויר שצורף לכתב הגנתה, ותוכנו לא היה מובן כלל למי שאינו עוסק בתחום, בעוד שאחד הנוסעים שהגיש את התביעה – הנו מהנדס סביבה בהכשרתו ובעל המומחית הנדרשת להבין את ממצאי הדו"ח, שהסביר בפני בית המשפט שמהדו"ח שהציגה חברת התעופה עלה דווקא שתנאי הראות במועד הטיסה היו תקינים.

הרשמת קיבלה את עדותו של הנוסע תוך שקבעה שלפי הדו"ח ממנו ביקשה חברת התעופה להיבנות בכדי לפטור אותה מלשלם לנוסעים פיצויים – דווקא מחלישה את טענתה, ומלמד שבמועד בו בוטלה הטיסה שררו בשדה התעופה בפאפוס תנאי מזג אוויר טובים אשר אפשרו את קיומה של הטיסה.

לאור זאת, בית המשפט קבע שחברת התעופה לא הוכיחה את טענתה לפיה הטיסה בוטלה עקב נסיבות מיוחדות וגם אם הייתה עושה כל שאל ידה לא ניתן היה למנוע את ביטולה, ולכן חייבה אותה לשלם לכל נוסע פיצוי על ביטול הטיסה בסך של 1,390 ₪ כל נוסע, וסה"כ 5,560 ₪.

בנוסף לכך, בית המשפט חייב את חברת התעופה לשלם לכל נוסע פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11 במסגרת חוק טיבי בסך של 1,500 ₪ (סה"כ 6,000 ₪), לאור התנהלותה ויחסה של חברת התעופה כלפי הנוסעים.

ת"ק (תל אביב-יפו) 30266-01-24 גיל נסים נ' Ryanair [ניתן ביום 22/07/24]

הדין החל במקרים של תביעות בנושא אובדן או עיכוב כבודה הנו – אמנת מונטריאול משנת 1999, ובשמה המלא: האמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול, אשר נכנסה לתוקף בישראל בשנת 2011, במסגרת חוק התובלה האווירית, ובלבד שהמדינה ממנה המריאה הטיסה והמדינה בה נחתה, חתומות על אמנת מונטריאול.

עיקרון ייחוד העילה לפי אמנת מונטריאול

במסגרת אירועים המתרחשים במהלך תובלה אווירית [כגון, אובדן כבודה, עיכוב כבודה, נזק גוף, נזק לכבודה וכיו"ב], רשאי נוסע לתבוע אך ורק מכוח אמנת מונטריאול. שכן, במסגרת סעיף 29 לאמנת מונטריאול קבוע עיקרון שנקרא "עיקרון ייחוד העילה", וכן בסעיף 10 לחוק התובלה האווירית, הקובעים כי: "אחריותו של המוביל, עובדיו לפי חוק זה לנזק… תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה".

במילים אחרות, לא ניתן לתבוע חברת תעופה בגין אירוע שאירע במהלך טיסה מכוח פקודת הנזיקין או חוק החוזים או כל הוראת חוק אחרת, למעט מכוח הוראותיה של אמנת מונטריאול, וכן למעט במקרים של עיכובי וביטולי טיסות, שבמקרים אלה ניתן לתבוע את חברת התעופה מכוח חוק שירותי תעופה.

זכויות משיכה מיוחדות לפי אמנת מונטריאול

אמנת מונטריאול קובעת תקרת פיצוי שניתן לחייב בה את חברת התעופה לשלם לנוסעים [למעט במקרים של פציעה או מוות במהלך טיסה להם קבועה תקרה אחרת]. תקרה זו קבועה לפי "זכויות משיכה מיוחדות" SDR Special Drawing Rights, שערכן נקבע על-ידי קרן המטבע הבינלאומית.

נכון להיום [שנת 2024], התקרה עומדת על סך של 1,131 זכויות משיכה, שהנם כ-1,400$. כלומר, במקרה בו נוסע איבד את המזוודה שלו, הוא לא יהא רשאי לקבל פיצוי הגבוה יותר מהסכום המקסימלי הנ"ל, אשר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

במקרים בהם נוסעים מטיסים דברים יקרי ערך [תכשיטים, מחשבים וכיו"ב], עליהם למלא לדווח על כך לנציגי חברת התעופה בטרם הטיסה ולמלא הצהרת שנקראת "הצהרת ערך מיוחד", ובגינה הם יידרשו אומנם לשלם לחברת התעופה תשלום נוסף, אך במקרה וחלילה כבודתם תאבד, הם יהיו רשאים לקבל החזר של ערכו הריאלי של אותו מוצר יקר ערך.

פיצוי על עיכוב בקבלת מזוודה

במשך שנים רבות הייתה קיימת מחלוקת בבתי משפט בישראל אם ניתן לחייב חברת תעופה לשלם לנוסעים פיצוי על עוגמת נפש בגין עיכוב או אובדן מזוודה, בנוסף לפיצוי בגין אובדן המזוודה עצמה או בגין השבת הוצאות שנדרשו נוסעים לשלם עקב אי קבלת המזוודה.

המחלוקת נסובה בשאלה האם המונח "נזק" המצוינת בהוראותיה של אמנת מונטריאול, כולל רק נזק ממוני [נזק כספי עבור עלות מזוודה או הוצאות], או כוללת גם נזק לא ממוני [כלומר גם בגין עוגמת נפש שנגרמה לנוסעים בעקבות אי קבלת המזוודה].

סעיף 19 לאמנת מונטריאול קובע: " המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או מטען…", וכן סעיף 17: "המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק לכבודה רשומה רק בתנאי שהאירוע שגרם להשמדה, לאובדן או לנזק אירע בכלי הטיס או במהלך כל תקופת זמן שבה הייתה הכבודה הרשומה בהשגחת המוביל."

פסק דין בעניין איבריה נ' פלישר

ביום 14.6.22 ניתן על-ידי בית המשפט העליון פסק דין בעניין רע"א 8456/19 איבריה נ' פלישר, במסגרת ערעור שהגישה חברת התעופה איבריה על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר קבע בפסק דין מרכזי ומעמיק [בו הורחב הרכב השופטים לשלושה לאור הסוגייה], כי כן ניתן לחייב חברת תעופה לשלם לנוסעים פיצוי על עוגמת נפש, ובלבד שפיצוי זה לא יחרוג מתקרת הפיצוי הקבועה באמנה.

בפסק דין זה נדון מקרה, של זוג נוסעים שהמריאו בטיסה של איבריה מישראל לארה"ב. אך לאחר נחיתתם התברר להם כי רק אחת משתי המזוודות שמסרו הגיעה ליעדה. מזוודה זו הוחזרה לנוסעים רק יום לפני חזרתם ארצה, דבר שפגע לטענתם בחופשתם באופן משמעותי. שכן במהלך חופשתם הם יצאו לשייט ונדרשו במהלכו להתעסק על בסיסי יומיומי בגורל המזוודה. כמו כן הם טענו, כי ביגוד מתאים שהם רצו ללבוש בשייט נותר באותה מזוודה שהם לא קיבלו, ולכן בשל אי קבלת המזוודה נצבר להשתתף בחלק גדול מהפעילויות שהתקיימו בשייט.

אמנת מונטריאול מאפשרת לפסוק פיצוי על עוגמת נפש

בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לחייב חברת התעופה לשלם לנוסעים פיצוי על עוגמת נפש, לאחר שקבע כי המונח "נזק" במסגרת אמנת מונטריאול אינו שולל נזק בגין עוגמת נפש, הגישה חברת התעופה איבריה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון דחה את הערעור, ושב ופסק בדומה לבית המשפט המחוזי – כי אמנת מונטריאול המסדירה את זכויות הנוסעים בגין איחור בקבלת כבודה, מאפשרת להטיל על חברת התעופה אחריות לנזק ללא ממוני, דוגמת עוגמת נפש שנגרמה לנוסעים במקרים של איחור בתובלה אווירית, והוסיף כי לא מנא בהוראותיה של אמנת מונטריאול בכדי לשלול אחריות של חברת התעופה לנזק לא ממוני הכרוך באיחור במסירת כבודה.

"לשון סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המטילה על המוביל אחריות "לנזק שנגרם מחמת איחור", מעידה כי האמנה מטילה על המוביל אחריות הן לנזק ממוני-מוחשי, והן לנזק לא ממוני, דוגמת עגמת הנפש שנגרמה למשיבים. האמנה מכירה בשני "סוגי" נזק אלה במובן שהמוביל אחראי לגבי שניהם, בכפוף לתנאי האמנה.

מסקנה זו מתיישבת היטב עם מטרת אמנת מונטריאול, שדחקה את אינטרס המובילים, גם אם לא זנחה אותו כליל, והציבה בראש את אינטרס הלקוח, ואת זכותם לפיצוי הוגן. שיקולם אתה תומכים בהרחבת היקף אחריות המוביל, כך שניתן יהיה להטיל עליו אחריות לנזק הנפשי גם בהעדר נזק ממוני נוסף" [ציטוט מתוך פסק הדין]

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, חויבה חברת התעופה emirates לשלם לזוג נוסעים פיצוי על ביטול טיסה והחזר הוצאות בסך של 22,695 ₪.

טענות הנוסעים

במסגרת כתב התביעה שהגישו הנוסעים כנגד חברת התעופה emirates הם ביקשו מבית המשפט לחייבה לשלם להם פיצויים והחזר הוצאות בסך של 35,457 ₪, בקשר לטיסה שתוכננה להמריא ביום 18.4.24 בשעה 16:45 מתל אביב לטוקיו דרך דובאי.

הנוסעים טענו בין היתר, כי ביום הטיסה בשעות הצהריים הם קיבלו הודעה בה נמסר להם כי הטיסה נדחתה לשעות הערב, וכאשר הם הגיעו לשדה התעופה הם לא מצאו את פרטי הטיסה בלוח הטיסות וגם לא את נציגי חברת התעופה.

לאחר מכן לטענתם הם ערכו בירור בדלפק המודיעין בשדה התעופה, בו נמסר להם כי הטיסה נדחתה למועד לא יודע, בעוד שכל ניסיון שלהם לקבל מענה מחברת התעופה לא צלח, ורק בשעות הלילה המאוחרות הופיעה לפתע הטיסה בלוח הטיסות עם מועד המראה משוער, אך כעבור מספר שעות נוספות של המתנה נמסר להם כי הטיסה בוטלה לגמרי ללא כל עדכון או התייחסות מצד חברת התעופה.

לטענת הנוסעים, לבסוף הם נאלצו לרכוש כרטיסים לטיסה חלופית מת"א לטורקיו שכללה עצירת ביניים בוינה, ושהמריאה באיחור של כ-14 שעות ביחס לטיסה המקורית, וכן נדרשו לממן מלון בוינה מאחר וטיסת ההמשך שלהם לטורקיו המריאה לאחר כ-20 שעות.

עוד טענו הנוסעים, כי הם נדרשו לשהות בשדות התעופה השונים במשך למעלה מ-40 שעות, ונדרשו לממן עלויות של מזון ומשקאות, ולכן דרשו לקבל בתביעתם פיצויים לדוגמה לפי חוק טיבי בסך של 6,500 ₪ כל אחד, החזר של התמורה ששילמו עבור הכרטיסים ליסה החלופית עבור מלון ומזון ושתיה, וכן פיצוי בגין ביטול הטיסה בסך 3,460 ₪ לכל אחד.

טענותיה של חברת התעופה emirates

במסגרת כתב ההגנה חברת התעופה הכחישה את טענותיהם של הנוסעים וטענה בין היתר, כי הם אינם זכאים לקבל ממנה פיצוי על ביטול הטיסה, מאחר והיא בוטלה בשל מזג אוויר חריג מאוד שכלל סופת גשם חזקה בדובאי, ושבעקבותיה נסגר שדה התעופה.

עוד טענה חברת התעופה, כי הנוסעים בחרו מיוזמתם וללא כל התייעצות עם נציגיה לטוס ליפן באמצעות חברות תעופה אחרות ולכן הם אינם זכאים לקבל החזר על כך, וכי הם לא צירפו לתביעתם כל ראיה על הוצאות שהיו להם בגין מלון, וכן כי לאחר ביטול הטיסה היא סיפקה לכלל הנוסעים שירותי סיוע.

עוד טענה חברת התעופה, כי היא השיבה לנוסעים את עלות הכרטיסים לטיסה שבוטלה, וכי מאחר וסיבת ביטול הטיסה נבעה מכוח עליון – מזג אוויר חריג, היא פטורה מלשלם להם פיצוי מכל מין וסוג שהוא, וביקשה לדחות את התביעה במלואה.

החלטת בית המשפט

הרשמת הבכירה ורדה שוורץ דנה בטענות הצדדים, והחליטה לחייב את חברת התעופה emirates לשלם לזוג הנוסעים פיצויים והחזר הוצאות בסך של 22,695 ₪. סכום זה כלל פיצוי על ביטול הטיסה לפי חוק שירותי תעופה (חוק טיבי) בסך של 6,920 ₪ (3,460 ₪ כל אחד), החזר של עלות הטיסה בסך 6,355 ₪, החזר של המלון ועלות מוערכת של מזון ומשקאות, וכן סך של 7,000 ₪ (3,500 ₪ לכל נוסע) פיצויים לדוגמה בגין אי מתן הטבות.

האם הטיסה בוטלה בשל כוח עליון?

במסגרת פסק הדין דן בית המשפט בשאלה – האם חברת התעופה emirates פטורה או לא פטורה במקרה זה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה, והפנתה לסעיף 6(ה) הקבוע במסגרת חוק שירותי תעופה, הקובע כי מקום בו מפעיל הטיסה הוכיח כי: "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" – יהא הוא פטור מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה.

הרשמת ציינה – כי נטל ההוכחה בעניין פטור זה מוטל על חברת התעופה, וכי עליה להוכיח בעניין זה 3 תנאים: (1) כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות; (2) כי נסיבות אלה לא היו בשליטתה; (3) כי עשתה כל שיכולתה בכדי למנוע את ביטול הטיסה בשל אותן נסיבות.

הרשמת קבעה כי חברת התעופה לא עמדה באף אחד מתנאים אלה, ובכלל זה כי לא הציגה כל ראיה כי סופת הגשמים לא הייתה צפויה או חריגה בעוצמה; לא הוצגה כל ראיה מתי התחיל והסתיים מסג האוויר החריג; וכן כי: "לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך כי הנתבעת עשתה כמיטבי יכולתה על מנת למנוע את בטול הטיסה". לאור זאת נקבע כי חברת התעופה לא הוכיחה כי היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי על ביטול הטיסה לפי חוק טיבי.

פיצויים לדוגמה בגין הפרת חובות יידוע ואי מתן שירותי סיוע

הרשמת ציינה כי במעמד הדיון שהתקיים בין הצדדים, הודתה בפניה נציגת חברת התעופה כי לא נמסרה הודעה לנוסעים על ביטול הטיסה מאחר ואף נציג לא התייצב לעבודתו בשל סופת הגשמים שהתרחשה בדובאי במועד הטיסה, שבעקבותיהם היו שדות התעופה סגורים.

כמו כן במסגרת פסק הדין, התייחסה הרשמת לטענת חברת התעופה שטענה כי הנוסעים הם שבחרו מיוזמתם לטוס באמצעות חברות תעופה אחרות לאחר ביטול הטיסה, אך קבעה שחברת התעופה כלל לא התמודדה עם טענת הנוסעים לפיה נציגה כלל לא היו זמינים, לא בשדה התעופה וגם לא בשירות הלקוחות, ולכן לא הותירו לנוסעים כל ברירה אלא לפעול עצמאית.

עוד קבעה, כי חברת התעופה הפרה את חובות היידוע החלות עליה לפי החוק, בכך שלא יידעה את הנוסעים על ההטבות המגיעות להם בעת ביטול טיסה, לרבות לקבלת טיסה חלופית, ולכן קבעה כי חברת התעופה לא הוכיחה כי יידעה את נוסעיה בשום מידע שהוא.

בנוגע לחיוב חברת התעופה בגין פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11 במסגרת חוק שירותי תעופה, ציינה הרשמת כי לצורך חיוב זה, קיימים שני תנאים: "האחד – אי מתן הטבות כאמור בסעיף 6 והשני – ביודעין". במקרה זה קבעה כי תנאים אלה התקיימו מאחר ולא הוצעו לנוסעים שירותי סיוע, ואפשרות לבחור בין השבת התמורה לבין כרטיס לטיסה חלופית: "כלומר הנתבעת התעלמה ביודעין ולחלוטין מכל חובותיה על פי החוק ונטשה את הנוסעים, ובכלל זה התובעים, לגורלם" כך קבעה הרשמת, ואף הוסיפה וציינה כי לפני הגשת התביעה פנו הנוסעים לחברת התעופה אך נענו ב"לך ושוב", ולא נענו כלל עד למתן פסק הדין.

לבסוף החליט בית המשפט לחייב את חברת התעופה לשלם לנוסעים פיצויים לדוגמה בסך של 7,000 ₪ (3,500 ₪ כל אחד), בגין אי מתן הטבות לפי סעיף 6 במסגרת חוק טיבי. בעניין זה ציין בית המשפט כי החליט לקבוע את סכום הפיצויים בהתחשב בין היתר: "בנסיבות הלא מוצדקות של אי קיום חובותיה של הנתבעת כלפי התובעים ולפיכך, הצורך בסכום החיוב שיביא לידי ביטוי הן את ההרתעה בפני הפרתו ועידוד הנוסעים למימוש זכויותיהם. כמו כן נלקחה בחשבון חומרתה של ההפרה בכך שלא קוימה ולו חובה אחת מחובותיה של הנתבעת כלפי התובעים"

פרטי פסק הדין:
ת"ק 38757-07-24 רפטוב נ' אמירטס איירליין (ניתן ביום 7.10.24)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בחיפה, נדונה תביעה שהגישו 3 נוסעים כנגד חברת התעופה אל על, בה ביקשו vo לקבל בין היתר – פיצוי לפי חוק טיבי בגין הקדמת טיסה של 10 שעות בטיסה של אל על ממילאנו לתל-אביב, מיום 16.11.23.

התביעה הוגשה על-ידי הנוסעים בסך של 12,614 ₪, ובנוסף לפיצוי בגין הקדמת הטיסה בסך של 7,614 ₪, ביקשו הנוסעים לקבל גם פיצוי עבור נזק שלטענתם נגרם להם עקב הקדמת הטיסה בסך של 5,000 ₪ בגין הפרשי עלות רכב שכור, הפרשי עלות לינה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

טענות הנוסעים

במסגרת כתב התביעה טענו הנוסעים, כי הם רכשו כרטיסים לטיסת אל על מתל אביב למילאנו וחזרה, כאשר טיסת החזרה תוכננה להמריא ביום 16.11.23 בשעה 21:25. לטענתם, 3 ימים לפני הטיסה הם קיבלו הודעה מאל על ובה נמסר להם כי הטיסה הוקדמה ב-10 שעות, כך שמועד המראתה החדש נקבע לשעה 11:25. לדבריהם, בהודעה של אל על צוין, כי שינוי בשעת הטיסה נעשה "על רקע החלמה המתנהלת בישראל בימים אלו".

הנוסעים טענו כי מאחר וההודעה על הקדמת שעת הטיסה התקבלה אצלם 3 ימים בלבד לפני הטיסה, הם זכאים לקבל פיצוי בסך של 2,310 ₪ כל אחד מכוח חוק שירותי תעופה בגין הקדמת טיסה של מעל 8 שעות.

אל על טענה כי פטורה מלשלם פיצוי

אל על טענה מנגד ביו היתר, כי הנוסעים אינם זכאים לקבל ממנה פיצוי בגין הקדמת הטיסה, מאחר ושעת הטיסה הוקדמה בשל אירועי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המהווה נסיבות מיוחדות ומורכבות שלא היו בשליטתה ולא היה ביכולתה למנוע אותן, ולכן טענה כי היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי לפי חוק טיבי.

עוד הוסיפה וטענה אל על, כי בשל המלחמה והשלכותיה היא נאלצה לבצע שינויים בלוח הטיסות ולעיתים שינויים אלה בוצעו ברגע האחרון, בשל בין היתר גיוס טייסים, מכונאים ואנשי צוות למילואים, בגין הצורך בהפעלת טיסות חילוץ, ובשל ביטולים מצד נוסעים.

כמו כן, אל על הפנתה את בית המשפט להצעת חוק בה הוצע לשנות באופן זמני את הוראות חוק שירותי תעופה, באופן שיפטור את חברות התעופה מלשלם לנוסעים פיצוי עקב שינויים בטיסות שהתקיימו במועד טיסת הנוסעים. בעניין זה הוסיפה אל על, כי אמנם הצעת החוק טרם עברה ואושרה, אך היא צפויה לעבור ולחוק באופן רטרואקטיבי.

עוד טענה אל על, כי במסגרת ההודעה ששלחה לנוסעים בדבר הקדמת הטיסה, הייתה להם האפשרות לסרב לממש את הטיסה במועדה המעודכן ולקבל את השבת התמורה או לתאם טיסה חלופית, והם בחרו להמריא בטיסה במועדה המועדכן ובכך מימוש את זכאותם לפי החוק.

האם המלחמה פוטרת את אל על משלם פיצוי?

השופטת עינב נהרי סנדלר מבית משפט השלום בחיפה דנה בטענות הצדדים, והחליטה לקבל את התביעה חלקית, וחייבה את אל על לשלם לשלושת הנוסעים פיצוי כספי בגין הקדמת הטיסה לפי חוק שירותי תעופה בסך של כ-7,600 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

השאלה המרכזית שדנה בה השופטת הייתה – האם על רקע פרוץ מלחמת חרבות ברזל, פטורה אל על משלם לנוסעים פיצוי כספי, בהתחשב בפטור הקבוע במסגרת חוק טובי הקובע, כי מקום בו מפעיל הטיסה מוכיח כי: " הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות", יהא הוא פטור מלשלם לנוסעים פיצוי.

השופטת ציינה אומנם, כי פרוץ המלחמה הוא אכן מהווה "נסיבות מיוחדות" שאינן בשליטת חברת התעופה. עם זאת ציינה, כי גם במצב כזה הפטור מתשלום הפיצוי הקבוע במסגרת חוק שירותי תעופה "איננו מוחלט ואוטומטי והוא מצריך הוכחה התאם לנסיבות הספציפיות הרלוונטיות לטיסה".

עוד הוסיפה בעניין זה, כי גם בעת אירוע מלחמה על חברת התעופה מוטל הנטל להוכיח כי "עשתה את 'כל אשר ביכולתה' כדי למנוע את ביטולה של הטיסה בשל אותן נסיבות מיוחדות וכי חרף זאת, לא הצליחה למנוע את ביטול הטיסה"

מלחמה אינה פוטרת אוטומטית מתשלום פיצוי לפי חוק טיבי

השופטת ציינה כי הנטל להוכיח את קיומו של החריג הפוטר את חברות התעופה מלשלם פיצוי לפי חוק טיבי – מוטל על חברות התעופה, אשר מחויבות בהבאת ראיות להוכחת קיומו. "נראה כי מתן פטור אוטומטי מלא בנסיבות מיוחדות כגון מלחמה/מבצע מלחמתי, תוך הטלת "העול" על כתפיו של הנוסע בלבד, ללא בחינת הנסיבות הקונקרטיות של הטיסה הקונקרטית, איננו עולה בקנה אחד עם העקרונות עליהם נשען החוק הצרכני בו אנו עוסקים ואיננו מתיישב עם הרציונל הצרכני העומד ביסוד חקיקתו "', כך ציינה השופטת.

עוד הוסיפה, כי הותרת הנוסעים ללא כל פיצוי במצב בו הם נאלצו להוציא הוצאות כספיות, נוסף על נזקים שאינם ממוניים שנגרמו להם עקב שינוי בטיסה: "איננו תוצאה העולה בקנה אחד עם החוק ועם מטרתו" וכי בניגוד לנוסע, לחברת התעופה עומדת היכולת לשקלל מצב של ביטול ו/או הקדמת מועד טיסה עקב נסיבות חריגות, על רקע הקשר רחב יותר ולקחת בחשבון במסגרת שיקוליו הכלכליים גם את הסיכון בדבר תשלום פיצוי סטטוטורי לנוסעים"

האם אל על הוכיחה שעשתה כל שביכולתה כדי למנוע את ביטול הטיסה?

במקרה זה קבעה השופטת על פי מכלול הראיות שהובאו, לא עלה בידי אל על לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח את טענותיה לעניין הפטור הקבוע במסגרת חוק שירותי תעופה, והוסיפה כי היה עליה לצרף את מלוא ראיותיה בכל הנוגע לנסיבות ביטול הטיסה הקונקרטית.

עוד ציינה כי בדיון שנערך בבית המשפט, העידו מטעם אל על שני נציגים שמהם לא ניתן היה לדלות פרטים ספציפיים לגבי הטיסה הקונקרטית, מעבר לטענות רוחב כלליות הנוגעות לגיוס טייסים ועבדים למילואים, וכי הנתון היחיד שהוצג בפניה – היה כמות הטייסים שגויסו למילואים ביום הטיסה מתוך מצבת הטייסים, אך קבעה כי לצרכי הדרישה לפטור מתשלום פיצוי, אין בנתון זה לבדו כדי לפטור מתשלום פיצוי.

עוד ציינה השופטת, כי אל על לא הציגה כל אסמכתא היכולה להעיד על מחסור בצוות האווירי הקשור לאותה טיסה, ולא הראתה כי הקדמת שעת הטיסה הייתה תוצאה ישירה, בלעדית ובלתי נמנעת של המלחמה: "אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין בידה יכולת להציג ראיות לגבי הטיסה הקונקרטית אלא רק ראיות רוחביות, המחייבות, לשיטתה, תחולה גורפת של סעיף הפטור שבחוק, בתקופה מושא התביעה ולא שוכנעתי כי טענה זו הוכחה לפני כנדרש."

לאור זאת קבעה השופטת, כי טענת אל על בדבר נסיבות מיוחדות שנכפו עליה ועל יתר חברת התעופה בשל מלחמת חרבות ברזל לא נתמכו בראיות קונקרטיות, ולכן קבעה כי היא לא הוכיחה כי עשתה כל אשר ביכולתה בכדי למנוע את הקדמת הטיסה, ואינה פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי כספי לפי חוק טיבי. כמו כן השופטת ביצעה הבחנה בין טיסות שהיו בימים הראשונים של המלחמה לבין הטיסה שנדונה במסגרת פסד הדין: " לא מדובר בטיסה שאמורה היתה להמריא בימים הראשונים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", אלא בטיסה שתוכננה להמריא למעלה מחודש לאחר פרוץ המלחמה".

תאד"מ (חיפה) 4156-12-23 יעל משה נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם ביום 23.9.24)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, נדונה תביעה שהגישה נוסעת עבורה ועבור בני משפחה (שכללו 5 נוסעים נוספים) בסך של כ-17,000 ₪ כנגד חברת התעופה easyJet, לצורך קבלת פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק שירותי תעופה.

טענות הנוסעים

במסגרת התביעה טענו הנוסעים בין היתר, כי הם רכשו כרטיסים לטיסה של easjet מאמסטרדם לתל-אביב, שהייתה אמורה להמריא ביום 27.4.24, אולם לטענתם הם קיבלו ביום 17.4.24 (כלומר 10 ימים לפני הטיסה), הודעה בה נמסר להם כי טיסה זו בוטלה.

לדבריהם, לאחר שהם קיבלו את ההודעה על ביטול הטיסה, הם התקשרו לשירות הלקוחות של חברת התעופה, שם נמסר להם שהם רשאים להזמין טיסה חלופית ולאחר מכן לקבל החזר. בהתאם לכך הם רכשו כרטיסים לטיסה חלופית מאמסטרדם לתל אביב (שכללה עצירה בברצלונה) שהמריאה יום לפני הטיסה המקורית.

סה"כ הוצאותיהם  עבור רכישת כרטיסים לטיסה החלופית הסתכמו בסך של 2,840$, וכן 51 יורו עבור רכישת מזון בשדה התעופה בברצלונה. אולם לטענתם, לאחר שהם חזרו לארץ הם פנו לחברת התעופה, אשר הסכימה להחזיר להם החזר חלקי בסך של 1,935$.

בתביעתם, דרשו הנוסעים לקבל סך של 17,259 ₪. סכום זה כלל – החזר ע"ס 1,096$ (4,059 ₪) של ההפרש עבור הוצאותיהם שסירבה חברת התעופה להשיב להם, סך של 2,220 ₪ לכל אחד מהנוסעים פיצוי על טיסה שבוטלה (סה"כ 13,200 ₪).

טענותיה של חברת התעופה EasyJet

חברת התעופה easyJet טענה מנגד בין היתר, כי מדובר בתביעה מנופחת ומופרזת, וכי  הטיסה תוכננה להמריא מספר ימים בלבד לארץ המתקפה האיראנית לעבר ישראל שהתרחשה ביום 14.4.24, ומיד לאחריה ובעקבותיה היא הודיעה על השהייה מידית של כל טיסותיה לישראל וממנה עד להודעה חדשה.

עוד טענה, כי בהתחשב בנסיבות בהן ביטלה את הטיסות, הנוסעים אינם זכאים לקבל פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק שירותי תעופה, מאחר וביטולה נבע עקב המצב הביטחוני, וכן הוסיפה כי לא עלה בידה לספק לנוסעים כרטיסים לטיסות חלופיות, ולכן הציעה להם לרכוש טיסות אחרות עצמאית ולקבל החזר.

החלטת בית המשפט

השופט אריאל ברגנר מבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה דן בטענות הצדדים, והחליט לקבל את מרבית התביעה, וחייב את חברת התעופה easyJet לשלם לנוסעים  17,863 ₪. סכום זה כלל – פיצוי על ביטול הטיסה בסך של 2,310 ₪ לנוסע (סה"כ 13,680 ₪), והחזר בסך עבור ההפרש בין הכרטיסים לטיסה המקורית לחלופית בסך של 4,003 ₪.

השופט ציין בין היתר, כי במקרה זה הוא מסכים שבזמן המתקפה האיראנית על ישראל (בלילה שבין 13-14.4.24), היה מדובר באירוע חריג ותקדימי שגרם להשבתה של הטיסות לישראל וממנה, הפוטר את חברות התעופה מלשלם לנוסעיהם פיצוי על ביטול טיסה. יחד עם זאת, קבע כי שינוי נסיבות זה "אינו מקים פטור לצמיתות" לטובת חברות התעופה.

בתוך קבע השופט, כי טיסת הנוסעים במקרה זה הייתה אמורה להיות 10 ימים לאחר המתקפה האיראנית, והיה על חברת התעופה להראות "כי במועד בו בוטלה הטיסה עדיין התקיים אותו שינוי נסיבות, באופן שלא אפשר את קיומה או העמיד אותה בסכנה".

חברת התעופה אומנם הוכיחה כי הייתה החלטה של ארגון התעופה האירופי שלא לטוס מעל שמי ישראל עד ליום 16.4.24, אך לא הוכיחה שהגבלה זו הוארכה מעבר לכך, כלומר לא הוכיחה על "קיומה של הוראה מחייבת האוסרת על הנתבעת לטוס לישראל בשל המצב הביטחוני"

.

לאור זאת השופט קבע כי לא שוכנע שחברת התעופה "הרימה את הנטל ולא הוכיחה קיומה של סכנה ממשית בהתייחס לפרק הזמן שבין הימים לאחר המתקפה האיראנית למועד הטיסה המתוכנן ליום 27.4.24 – ועל כן, הכף נוטה שלא להכיר בנסיבות העניין בקיומו של הפטור", ולכן חייב אותה לשלם לנוסעים פיצוי על ביטול טיסה, וכן החזר עבור עלות הכרטיסים לטיסה החלופית.

פרטי פסק הדין: ת"ק 35498-05-24 אדרת נ' easyjet [ניתן ביום 27.12.24].

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי כב' השופט אייל כהן מבית משפט לתביעות קטנות ברמלה, נדונה תביעה שהגישו זוג נוסעים עבורם ועבור 6 בני משפחתם כנגד חברת התעופה ארקיע, בו חויבה ארקיע לשלם להם – פיצוי על ביטול טיסה בסך של כ-34,000 ₪.

טענות הנוסעים

הנוסעים הנם בני זוג שרכשו מחב' ארקיע – 8 כרטיסים [עבורם ועבור בני משפחתם] לטיסה של ארקיע מברצלונה לתל-אביב שהייתה מתוכננת להמריא ביום 11.10.24, כלומר 4 ימים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.

תחילה נמסר לנוסעים כי הטיסה נדחתה ליום 12.11.24, אולם לאחר מכן נמסר להם שהטיסה בוטלה. לטענת הנוסעים, במסגרת ההודעה על ביטול הטיסה, צוין בפניהם כי הטיסה בוטלה עקב תקלה טכנית במטוס, מבלי שנמסר להם כל מידע בנוגע למועד טיסה חלופי או פתרון לינה.

עוד טענו הנוסעים, כי לאחר שנמסרה להם הודעה על ביטול הטיסה, הם הצליחו להשיג נציג של ארקיע בחלוף זמן רב שציין בפניהם שטיסה חלופית תמריא רק ביום 15.10.23, ולכן הם נאלצו להמשיך ולשהות עוד 4 ימים נוספים בברצלונה, שבמהלכם נאלצו לממן לינה במלון, ארוחות וכיו"ב. לאור זאת בתביעתם, דרשו התובעים לקבל מארקיע פיצוי על ביטול טיסה.

טענות ארקיע

חברת התעופה ארקיע עתרה מנגד לדחות את התביעה וטענה בין היתר, כי הנוסעים אינם זכאים לקבל פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק טיבי (חוק שירותי תעופה), מאחר וביטול הטיסה נגרם בשל נסיבות שלא היו בשליטתה, שנבעו משילוב של שתי נסיבות ביחד – תקלה טכנית במטוס ופרוץ המלחמה.

עוד טענה ארקיע, כי עקב המלחמה נוצר "כאור מוחלט" בטיסות היוצאות והנכנסות לישראל, ובוטלו מאות טיסות לאור חששן של חברות תעופה זרות לטוס, וכי היא נקטה באותן נסיבות בכל המאמצים בכדי להשיב את הנוסעים לארץ, ולכן טענה כי נסיבות אלה הן בגדר "כוח עליון", ולכן היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי כספי.

החלטת בית המשפט

השופט אייל כהן מבית משפט לתביעות קטנות ברחובות החליט לקבל את התביעה ברובה, וחייב את ארקיע לשלם לנוסעים כ-34,000 ₪. סכום זה כלל פיצוי על ביטול טיסה מכוח חוק טיבי בסך של 18,480 ₪ (2,320 ₪ לכל נוסע), סך של 11,486 ₪ החזר הוצאות עבור מלון, מזון, ונסיעות, סך של 4,000 ₪ פיצויים לדוגמה (500 ₪ לכל נוסע), וכן סך של 1,000 ₪ הוצאות משפט.

אם תקלה תפטור מפיצוי – החוק ירוקן מתוכן

השופט ציין כי הפסיקה קבעה כי יש לפרש את סעיף הפטור הקבוע בחוק מתשלום פיצוי כספי על עיכובי וביטולי טיסות – בצמצום, לאור תכליתו הצרכנית של חוק טיבי, וכן ציין אין מקום להכיר בתקלה טכנית כנסיבה הפוטרת את חברת התעופה מלשלם לנוסעיה פיצוי:

"מצב דברים בו כל תקלה טכנית במטוס תביא לקיום הפטור משמעו ריקון החוק מתוכנו. פרשנות מצמצמת ל"נסיבות מיוחדות" מתיישבת עם "שלא היו בשליטתו", קרי- כוח עליון, כגון מזג אוויר בלתי צפוי או שביתת פתע. עוד היא מתיישבת עם הצורך לדרבן נתבעות פוטנציאליות להתייעל ולפעול למען צמצום אפשרי של התרחשות תקלות. בהינתן כי הפעלת כלי טיס כרוכה בבלאי ובתקלות, על חברות התעופה להיערך בהתאם ככל הנדרש ובאופן סביר לרבות העסקת אנשי מקצוע מתאימים, הכנת חלקי חילוף וכיוצ"ב."

עוד ציין השופט, כי ארקיע נמנעה להעיד עדים בנושא זה במהלך ההליך, וכי מהראיות שהגישה אין די בהם בכדי לבסס את טענתה לפיה עסקינן בתקלה שלא הייתה בשליטתה, וכן כי לא הוכיחה – כיצד טופלה התקלה ומתי, מה דווח לרשויות ולגורמים הרלוונטיים, מה נעשה אם בכלל כדי לעשות שימוש במטוס חלופי, וכן כי גם לא הוצגו נתונים באשר לכמות המטוסים שהיו ברשותה של ארקיע והיכולת בפועל להיעזר בהם ועוד.

קיומה של מלחמה אינו מקים פטור אוטומטי

עוד ציין כב' השופט כהן, כי עצם קיומה של מלחמת חרבות ברזל אינו מקים פטור אוטומטי לארקיע, וכי עדין היה עליה הנטל לשכנע כי פעלה ככל הניתן על אף המלחמה, כדי לקיים את הטיסה במועדה ולכל הפחות לצמצם את נזקי הנוסעים ככל שניתן.

כמו כן, השופט הפנה בעניין זה לפסקי דין שניתנו בהם נקבע, כי חברת תעופה רשאית לשקול שיקולים כלכליים כאשר הנה מבטלת טיסה, אך בכך כדי לקבוע עשתה "כל שביכולתה" כדי למנוע את ביטולה, כנדרש בחוק על מנת שתהיה פטורה מלשלם לנוסעיה פיצוי.

עוד ציין השופט בהקשר זה, כי למעט אמירות כלליות מצד נציגת ארקיע בדבר עומס וכאוס ששרר בעקבות המלחמה, נמנעה ארקיע להביא נתונים קונקרטיים על מנת לבסס את טענותיה, לא הוכיחה היא דבר מעבר, ולא הוכיחה מה ניתן היה להיעשות ומה לא נעשה ומדוע על מנת לסייע לנוסעים במצוקתם.

ת"ק 14029-07-24 רז בכר ואח' נ' ארקיע [פורסם ביום 23.1.25]

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בבת ים – חויבו חברת התעופה אוסטריאן איירליינס וחברת התעופה לופטהנזה, לשלם לנוסע פיצויים והחזרים בגין ביטולי טיסות בסך של כ-12 אלף ₪.

מפסק הדין עולה, כי הנוסע רכש טיול מאורגן דרך סוכנות נסיעות שכללה גם – כרטיסים לטיסות מישראל לאיסלנד וחזרה. טיסת ההלוך הופעלה על-ידי חב' אוסטריאן איירליינס, ותוכננה להמריא ביום 15.8.24 מישראל לאיסלנד (וכללה עצירה באוסטריה). טיסת החזרה הופעלה על-ידי חב' לופטהנזה, ותוכננה להמריא ביום 22.8.24 מאיסלנד לישראל (עם עצירה בגרמניה).

טענות הנוסע

במסגרת ההליך טען הנוסע בין היתר, כי ימים ספורים לפני הטיסות – חברות התעופה הודיעו לו באמצעות סוכנות הנסיעות שבה רכש את כרטיסי הטיסה – כי הן טיסת ההלוך והן טיסת החזרה – בוטלו.

עוד טען הנוסע, כי לאחר שנמסר לו שהטיסות בוטלו, חברות התעופה לא הציעו לו כרטיסים לטיסות חלופיות, ולכן הוא נאלץ לרכוש כרטיסים לטיסות חלופיות בעצמו בעלות גבוהה, ולשאת בעלויות מלון ותחבורה. לכן טען, כי חברות התעופה הפרו את חובותיהן לפי חוק שירותי תעופה, וכן לא יידעו אותו על זכויותיו, ודרש לקבל פיצוי על ביטולי הטיסות וכן החזרים עבור ההוצאות שנגרמו לו.

טענות חברות התעופה

חברות התעופה אוסטריאן איירליינס ולופטהנזה טענו מנגד בין היתר, כי הנוסע אינו זכאי לקבל פיצוי על ביטול הטיסות, מאחר והן בוטלו עקב הסלמת המצב הביטחוני בישראל, וכי הן פעלו בהתאם להערכות סיכונים מחמירות שנעשתה בהתאם להנחיות ארגון התעופה האזרחי הבינלאומי שמחייב את חברות התעופה להימנע מטיסות מעל אזורי סיכון.

לאור זאת חברות התעופה טענו, כי חוק שירותי תעופה מעניק להן פטור מפיצוי על ביטול טיסה, מקום בו הטיסה בוטלה עקב נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתן. כמו כן הן הוסיפו וטענו, כי הן הציעו לנוסע לקבל כרטיסים לטיסות חלופיות, אך ציינו שלא יוכלו לספק לו שירותי סיוע במסגרת הטיסות החלופיות.

החלטת בית המשפט

כב' הרשם הבכיר אדי לכנר דן בטענות הצדדים, והחליט לחייב את חברות התעופה לשלם לנוסע פיצויים והחזרים בסך של כ-11,800 ₪.

הרשם ציין בין היתר, כי חוק שירותי תעופה קובע, שכאשר טיסה מבוטלת – על חברת התעופה לספק לנוסע שירותי סיוע, להציע לו אפשרות לבחור בין קבלת כרטיס טיסה חלופי לבין השבת התמורה ששולמה, וכן לשלם לנוסע פיצוי כספי, אלא אם כן ביטול הטיסה נבע מנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת חברת התעופה.

תיקון חוק שירותי תעופה – מחזק את המסקנה שחובת הפיצוי חלה

הרשם לכנר התייחס בפסק הדין לתיקון מס' 2 שנכנס לתוקף בחודש 2/2025 במסגרת חוק שירותי תעופה, בו נקבעו מספר מועדים בהם תהיינה חברות התעופה פטורות מלשלם פיצוי לנוסעים בגין טיסות שבוטלו במועדים אלה, אך ציין כי הטיסות של הנוסע שבוטלו (ביום 15.8.24 ו- 22.8.24) – אינן כלולות בתיקון זה, דבר המחזק את חובת הפיצוי החלה על חברות התעופה:  "תיקוני החוק המאוחרים, אשר בוצעו מבלי לשנות את ההסדר הרלוונטי למקרה דנן, מחזקים את המסקנה כי חובת הפיצוי לנוסעים במועדים האמורים נותרה בעינה, ומכאן שעליה לחול על הנתבעות".

עוד קבע הרשם לכנר, כי במקרה זה לא שוכנע שהטיסות בוטלו עקב נסיבות חריגות המצדיקות את הפטור הקבוע בחוק מתשלום פיצוי על ביטול טיסה, ולכן חייב כל אחת מחברות התעופה לשלם לנוסע פיצוי בסך של 3,460 ₪: "הנתבעות טענו כי ביטול הטיסות נבע ממצב ביטחוני חמור בישראל, ועל כן יש להחיל עליהן את החריג שבסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, הפוטר אותן מתשלום פיצוי. עם זאת, יש לבחון האם מדובר בנסיבות מיוחדות וכן האם הנתבעות עשו ככל שביכולתן למנוע את ביטול הטיסות. לא שוכנעתי כי אכן מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות החלת החריג הקבוע בחוק"

החזר עבור כרטיסים לטיסה חלופית

במסגרת פסק הדין, הפנה הרשם לכנר להוראות סעיף 6(א)(2) לחוק שירותי תעופה, וציין כי סעיף זה מטיל חובה על חברת התעופה להציע לנוסע כרטיס חלופי או השבת תמורה, לפי בחירת הנוסע, תוך שקבע כי במקרה זה חברות התעופה "לא הוכיחו כי סיפקו לתובע חלופה בזמן סביר, ואף לא יצרו עמו קשר והציע לו את החלופות לבחירתו".

לאור זאת, הרשם לכנר חייב את חברת התעופה אוסטריאן איירליינס לשלם לנוסע 1,355 ₪ המהווה את ההפרש בין הכרטיס לטיסה החלופית שרכש הנוסע לבין טיסת ההלוך שבוטלה (בנוסף לפיצוי על ביטול הטיסה), וכן את חברת התעופה לופטהנזה לשלם נוסע סך של 1,766 ₪ המהווה את ההפרש בין הכרטיס לטיסה החלופית שרכש הנוסע לבין טיסת החזרה שבוטלה (גם זאת בנוסף לפיצוי על ביטול הטיסה).

כמו כן, הרשם לכנר חייב את חברות התעופה לשלם לנוסע החזר הוצאות בגין לינה ותחברה בסך של 1,063 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 700 ₪.

ת"ק 26504-09-24 יאיר חי שקל נ' אוסטריאן איירליינס ואח' (ניתן ביום 20.2.25)

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, נדונה תביעה שהגישו זוג נוסעים כנגד חברת התעופה easyJet, בה הם ביקשו לקבל פיצוי על ביטול טיסה לפי חוק שירותי תעופה (חוק טיבי).

מפסק הדין עולה, כי הנוסעים רכשו כרטיסים לטיסות מתל אביב למילאנו וחזרה, כאשר טיסת ההלוך תוכננה להמריא ביום 24.7.24, וטיסת החזרה ביום 3.5.24. אולם, חברת התעופה שלחה לנוסעים 11 יום לפני טיסת ההלו – כי שתי הטיסות בוטלו, והחזירה להם את התמורה ששילמו לה עבור כרטיסי הטיסה.

לטענת הנוסעים, לאחר ביטול הטיסות הם פנו לחברת התעופה וביקשו לקבל פיצוי על ביטול הטיסות, אך חברת התעופה טענה בפניהם כי הם לא זכאים לקבל פיצוי, מאחר והיא ביטלה את הטיסות עקב המצב הביטחוני שהייתה מצויה מדינת ישראל במועד הטיסה.

במסגרת התביעה, ביקשו הנוסעים מבית המשפט לפסוק להם פיצוי בגין ההפרש בין המחירים של הכרטיסים של הטיסות המקוריות שבוטלו, לבין הכרטיסים של הטיסות החלופיות שרכשו לאחר מכן, וכן פיצוי על ביטול הטיסות.

תיקון במסגרת חוק טיבי

השאלה העיקרית בה דן בית המשפט בפסק הדין הנה – האם זכאים הנוסעים לקבל פיצוי, על אף שחברת התעופה ביטלה את הטיסה בעקבות מלחמת חרבות ברזל, ובהתחשב בתיקון שבוצע במסגרת חוק טיבי.

בפסק הדין הפנה בית המשפט להוראות שעה שתיקנו באופן זמני את חוק שירותי תעופה, ואשר נכנסו לתוקף ביום 11.2.25 (הצ"ח הממשלה 1755 כ' באייר התשפ"ד, 28.5.24, עמ' 1008).
במסגרת התיקון, נקבעו מספר תקופות פרטניות (בהם היו אירועים חריגים במהלך מלחמת חרבות ברזל) – אשר טיסות שבוטלו בהן לא יזכו את הנוסעים בקבלת פיצוי כספי, ללא צורך בהוכחת קיומו של כוח עליון. תקופות אלה הן: 7.10.23 עד 30.11.23, 12.4.24 עד 18.4.24, 3.8.24 עד 8.8.24, ו-1.10.24 עד 5.10.24.

האם הנוסעים זכאים לקבל פיצוי על ביטול הטיסה חרף המלחמה?

במקרה זה ציין בית המשפט כי הטיסות שבוטלו לנוסעים (27.4.24 ו- 3.5.24), אינם חוסות במסגרת התיקון שבוצע במסגרת חוק טיבי. כלומר שחברת התעופה לא פטורה מלשלם להם פיצוי באופן אוטומטי, ועליה הנטל להוכיח – שהטיסה בוטלה בשל נסיבות שלא היו בשליטתה, וגם אם הייתה עושה כל אשר ביכולתה – לא הייתה יכולה למנוע את ביטול הטיסה.

במסגרת כתב הגנה טענה חברת התעופה בין היתר, כי הטיסה בוטלה משיקולים ביטחוניים, נוכח המצב הביטחוני שרר במועד הטיסה, היות ועשרה ימים לפני הטיסה תקפה איראן את ישראל מתקפה שזכתה לכינוי "ליל הכט"במים הראשון".

אולם בית המשפט קבע, כי לא הובאו כל ראיות לצעדים בהן נקטה חברת התעופה כדי למנוע את ביטול הטיסה, וגם לא הוכח כי עשתה "כל אשר ביכולתה" כידי למנוע את ביטול הטיסה, כנדרש בחוק, ולכן קבע דין טענתה לפיה הטיסה בוטלה עקב "כוח עליון" לא הוכחה.

עוד הוסיף בית המשפט, כי מאחר וחברת התעופה ביטלה את הטיסה 11 ימים לפני הטיסה, נתון זה "מעמיד בספק את מאמצי הנתבעת לעשות כל שביכולתה על מנת למנוע את ביטולה וודאי שלא ניתן לטעון כי הטיסה בוטלה נוכח אירוע בלתי צפוי. "

עוד ציין בית המשפט, כי כאשר התיקון במסגרת חוק טיבי החריג מספר מועדים ספציפיים מחובת הפיצוי של חברות התעופה בגין ביטולי טיסות, יש מקום לפטור אותן מלשלם לנוסעים פיצוי ביחס למועדים שאינו כלולים בתיקון, בצמצום רב ביותר: "לטעמי, תיקון החוק כשלעצמו מנחה אותנו, כי ככלל, שיקול הדעת המסור לבית המשפט בכל האמור לפסיקת פיצוי סטטוטורי לנוסע אשר רכש כרטיסים לטיסה אשר מועדה לא הוחרג בהוראת השעה – הינו מצומם ביותר"

עוד הוסיף בית המשפט, כי יש מקום להבחין בין מצב של "מלחמה עצימה" לבין מצב של "שגרת מלחמה", וכי התיקון לחוק הכולל פרקי זמן ספציפיים "מבטא פערים אלו בין תקופות המלחמה השונות", וכי ככל וייקבע שגם עבור טיסות שבוטלו ביחס לתקופות נוספות שלא החורגו בתיקון, לא ניתן לפסוק פיצוי נוכח טענותיהם של חברות התעופה, המשמעות תהיה: "הרחבת החריגים בהוראות השעה באופן הסותר חזיתית את תוכנו של התיקון לחוק והאינטרסים והשיקולים העומדים בבסיסו".

לסיכום

בית המשפט קבע, כי מקום בו חברת התעופה מבקשת לקבוע כי יש לפטור אותה מלשלם לנוסעים פיצוי בגין ביטול טיסה, שמועדה אינו נכלל במסגרת המועדים הכלולים בתיקון לחוק: "עליה מוטל נטל כבד במיוחד", ועליה להביא: "ראיות ישירות וקונקרטיות באשר להיות האירוע הביטחוני מפתיע ובלתי צפוי, ועל השפעתו המיידית והקריטית על הטיסה הספציפית אשר בוטלה".

במקרה זה סיכם בית המשפט, כי מאחר והטיסה בוטלה 11 ימים לפני הטיסה [בעוד שהחוק פוטר את חברת התעופה מלשלם פיצוי על ביטול הטיסה רק בהודעה של מעל 14 ימים לפני]: "אין להשית על התובעים את עלות ביטול הטיסה באופן של שלילת הפיצוי לו הם זכאים בהתאם לחוק", והוסיף: " אכן, חברות התעופה הינן חברות למטרת רווח, וזכותן לשנות את לוח הטיסות בהתאם לשיקוליהן, אולם משעה שיצאה מלפני המחוקק הוראה מאוזנת, מנומקת ומדורגת, קשה להלום מצב בו ניתן יהיה לחרוג מהוראות אלה באופן המקפח את הנוסע, ומרחיב את הפטור הנובע מהתקופות המוחרגות בהוראת השעה."

ולכן, חייב את חברת easyJet לשלם לכל נוסע פיצוי על ביטול הטיסה לפי חוק טיבי בסך של 2,310 ₪ לכל נוסע, ובתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ [פיצוי זה נפסק ביחס לטיסת ההלוך שתוכננה להמריא ביום 27.4.24, והודעת הביטול לגביה נשלחה לנוסעים 11 יום לפני מועד הטיסה, לעומת טיסת החזרה שתוכננה להמריא ביום 3.5.24, ועליה קיבלו הנוסעים הודעה מעל 14 יום מראש, ולכן חברת התעופה הייתה פטורה מלשלם להם פיצוי ביחס לטיסה זו].

ת"ק (תל אביב-יפו) 41687-09-24 זהבה גרשגורן נ' איזיג'ט (ניתן ביום 30.3.25)