בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים קיבל ברובה תביעה של שני נוסעים נגד ארקיע, וחייב אותה לשלם להם פיצוי על אובדן כבודה לאחר שמזוודה שנמסרה בטיסת ההלוך לברצלונה לא נמצאה עד היום, ולאחר שטיסת החזור בוטלה על רקע מבצע "עם כלביא".
בפסק הדין נפסקו פיצוי על אובדן הכבודה, פיצוי על עוגמת נפש, החזר על טיסה חלופית והחזר חלקי על לינה ומזון – אך לא נפסקו פיצויים לדוגמה.
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בבת ים, נדונה תביעה שהוגשה על-ידי שני נוסעים נגד ארקיע, שעסקה בביטול טיסה ארקיע ובאובדן מזוודה. לפי פסק הדין, המזוודה אבדה בטיסת ההלוך מתל אביב לברצלונה ולא נמצאה עד היום, ובהמשך בוטלה גם טיסת החזור שאמורה הייתה להמריא מברצלונה לתל אביב ביום 14.6.25. בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה ברובה, וחייב את ארקיע לשלם לנוסעים 20,297 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. ברקע עמד גם קרוז משפחתי שאליו יצאו הנוסעים יום לאחר הנחיתה בברצלונה, ואשר לפי פסק הדין הושפע במישרין מהיעלמות הכבודה.
המזוודה נעלמה בדרך לקרוז
הנוסעים טענו בין היתר, כי הם רכשו כרטיסי טיסה של ארקיע מתל אביב לברצלונה וחזרה לצורך קרוז משפחתי, וכי בטיסת ההלוך שנערכה ב-5.6.25 המזוודה הגדולה שמסרו לא הגיעה ליעד. לדבריהם, לאחר שנחתו בברצלונה הם ערכו חיפושים, המתינו, ודיווחו על אי קבלת המזוודה כבר בשדה התעופה.
לפי גרסתם, במזוודה היו בגדים רבים שהותאמו לחופשת השיט, לצד פריטים אישיים וציוד רפואי שנדרש לאחד מהם. הם טענו כי עוד באותו לילה פנו גם למלון שבו לנו בברצלונה, ולמחרת נאלצו לצאת לנמל ולעלות על הקרוז בלי המזוודה ובלי הציוד שהיה בה אמור לשרת אותם לאורך ימי ההפלגה.
הנוסעים הוסיפו כי במהלך הקרוז נאלצו, בכל עצירה כמעט, לרדת מהאונייה כדי לרכוש ביגוד, חפצים אישיים ותרופות, במקום להקדיש את זמנם לבילוי ולטיול, דבר שפגע באופן ממשי בחופשתם, וכי עצם העובדה שהמזוודה לא הוחזרה כלל החמירה עוד יותר את הפגיעה.
לטענתם, לאחר שובם לישראל הם פנו לארקיע בכתב, צירפו את טופס הדיווח על אובדן המזוודה וביקשו פיצוי. בהמשך, כך טענו, ארקיע דחתה את דרישתם והפנתה אותם לטענות בדבר אופן הטיפול בכבודה ובדבר היעדר תג כבודה. הנוסעים חלקו על כך, וטענו כי לפי אמנת מונטריאול אין דרישה להציג את תג הכבודה כתנאי לטיפול בתלונה או לתשלום פיצוי.
עוד טענו הנוסעים כי גם עובדתית אין בסיס לטענת ארקיע בנושא התג, וכי הם קיבלו הודעה שלפיה הכבודה "עדיין תחת איתור", ולכן לשיטתם לא ייתכן שלא היו בידי ארקיע פרטים מספקים. בנוסף טענו כי בהמשך ההתכתבויות, עוד לפני הגשת התביעה, הם העבירו לארקיע גם העתק של תג הכבודה.
ביחס להיקף הנזק, הנוסעים טענו כי הם זכאים לקבלת פיצוי על אובדן כבודה הן על שווי התכולה שאבדה והן על הפגיעה הלא ממונית שנגרמה להם. לשיטתם, מדובר לא רק באובדן חפצים אלא בפגיעה ממשית בחופשת קרוז שאליה נערכו מראש, ושבמהלכה מצאו עצמם עסוקים בחיפושים, בבירורים וברכישות במקום ליהנות מהחופשה.
הטיסה בוטלה, השהות התארכה, והנוסעים טענו שנאלצו לשלם שוב
מלבד אובדן הכבודה, טענו הנוסעים כי טיסת החזור שלהם, שנקבעה ל-14.6.25, בוטלה, וכי ארקיע לא סיפקה להם בזמן אמת את שירותי הסיוע המתחייבים לפי חוק שירותי תעופה (חוק טיבי). לטענתם, כתוצאה מכך הם נאלצו לשהות בברצלונה ימים נוספים ולממן בעצמם לינה ומזון, ולכן הם תבעו החזר הוצאות בגין לינה ומזון. הם טענו כי ההוצאות נגרמו משום שלא הוצעה להם חלופה מסודרת ולא סופקו להם שירותי סיוע, אף שלשיטתם החובה לעשות כן אינה נעלמת גם כאשר ביטול הטיסה נובע מנסיבות חיצוניות.
טענה מרכזית נוספת של הנוסעים נגעה לטיסה החלופית. לדבריהם, לאחר ביטול הטיסה הם רכשו כרטיסים לטיסה חלופית שהופעלה על-ידי ארקיע עצמה, ובכל זאת נדרשו לשלם עבורה 10,721 ש"ח. מתוך סכום זה, כך טענו, הושב להם רק חלק קטן, ולכן נותרו בחיסרון כיס של 8,132 ש"ח. בעיניהם, עצם הדרישה לשלם עבור טיסה חלופית של אותה חברה, כאשר היא זו שביטלה את טיסתם המקורית, הייתה בלתי מוצדקת.
ארקיע: בלי תג כבודה, ובלי חלופה זמינה
ארקיע ציינה מנגד כי יש להפריד בין שני האירועים: אובדן הכבודה בטיסת ההלוך, וביטול טיסת החזור על רקע נסיבות ביטחוניות חריגות. לשיטתה, מדובר בשתי מחלוקות שונות לחלוטין, במישור העובדתי והמשפטי גם יחד.
באשר למזוודה, ארקיע טענה כי דו"ח הכבודה שמילאו הנוסעים היה חסר, משום שלא כלל את מספר תג הכבודה – שלדבריה הוא הנתון המרכזי המאפשר מעקב במערכות האיתור. לגרסתה, התג הוצג לה לראשונה רק במסגרת נספחי כתב התביעה, ולא הועבר לה בזמן אמת לא בדיווח הראשוני ולא בהתכתבויות ההמשך. לכן, כך טענה, לא הייתה לה אפשרות מעשית וסבירה לזהות את המזוודה או לברר את השתלשלות האירועים לגביה.
ארקיע הוסיפה כי הטיפול בכבודה, לרבות העמסה ופריקה, מבוצע בפועל על-ידי גורמי תפעול בנמלי התעופה, וכי מרגע מסירת הכבודה בצ'ק-אין אין לה שליטה ישירה על מסלול המזוודה ועל אופן הטיפול בה. לצד זאת טענה כי גם אם היה מקום לפסוק פיצוי, הנוסעים לא הוכיחו את מלוא הנזק הנטען, שכן הציגו אסמכתאות רק על חלק מן הסכום שדרשו.
בנוסף העלתה ארקיע טענה שלפיה ככל שבמזוודה אכן היו פריטים רפואיים חיוניים, היה על הנוסעים לשאת אותם בכבודת יד או לפחות לפצלם באופן סביר, ולא לשלוח את כל הציוד הקריטי לבטן המטוס. על בסיס זה ניסתה לייחס להם אשם תורם או לכל הפחות להצדיק הפחתה של היקף הפיצוי הנתבע.
ביחס לטיסת החזור, ארקיע טענה כי הטיסה בוטלה יום אחד בלבד לאחר פרוץ מבצע "עם כלביא", בנסיבות של סגירת המרחב האווירי, חוסר ודאות תפעולית ושינויים תכופים בהנחיות. לשיטתה, באותה עת לא היו מקומות פנויים שניתן היה להציע לנוסעים כחלופה ריאלית וזמינה, ולכן לא הייתה לה אפשרות ממשית להעמיד עבורם טיסה חלופית.
ארקיע הרחיבה בכתב ההגנה ובהשלמת הטיעון כי פעילותה שונה מזו של חברות תעופה סדירות שלהן לוח טיסות מאושר ויציב חודשים קדימה. לטענתה, היא פועלת על בסיס אישורים תקופתיים וביקושים משתנים, ולכן כאשר בוטלו טיסותיה לא היה לה "מלאי" קיים של טיסות עתידיות שאפשר להקצות מיד לנוסעים שטיסתם בוטלה.
באותו קו טענה ארקיע כי חוק שירותי תעופה אינו יוצר חובה מוחלטת להעמדת כרטיס טיסה חלופי בכל מצב, אלא חובה מסויגת התלויה גם במקומות פנויים ובמציאות התפעולית בפועל. מכאן, לשיטתה, בחירת הנוסעים לרכוש כרטיסים חלופיים – ואף לעשות זאת אצל ארקיע עצמה – הייתה יוזמה שלהם ועל אחריותם.
גם ביחס להוצאות הלינה והמזון ביקשה ארקיע לדחות את הדרישה. היא טענה כי לא ניתן לגלגל לפתחה את מלוא תוצאותיו הכלכליות של אירוע ביטחוני-לאומי כולל, וכי ממילא אין הצדקה לחייב אותה לשאת בכל עלויות השהות הממושכת בחו"ל בתקופה שבה לא הייתה לה, לטענתה, שליטה אמיתית על האפשרות להפעיל טיסות ולשבץ נוסעים.
בית המשפט: ארקיע אחראית לאובדן הכבודה, אך לא לכל הסכומים שנתבעו
השופט יאיר חסדיאל, מבית משפט לתביעות קטנות בבת ים, דן בטענות הצדדים והחליט לקבל את התביעה ברובה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי אחריותה של חברת תעופה לאובדן כבודה מוסדרת באמנת מונטריאול, וכי תקרת האחריות נקבעת לפי מספר הנוסעים ולא לפי מספר המזוודות.
אחת הקביעות הבולטות בפסק הדין נגעה בדיוק למחלוקת סביב תג הכבודה. בית המשפט דחה את טענת ארקיע שלפיה הדו"ח שמילאו הנוסעים אינו תקין משום שחסרו בו פרטי תג הכבודה, וקבע כי לטענה הזאת "אין לה יד בהוראות האמנה". בכך דחה למעשה את אחת מאבני היסוד של קו ההגנה שהציגה ארקיע באשר לאובדן המזוודה.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את מלוא היקף הנזק הנטען מצד הנוסעים. הוא קבע כי השווי שהוכח במסמכים ובחשבוניות עמד על 3,832 ש"ח בלבד, ולכן זהו הסכום שייפסק להם כפיצוי ממוני בגין הציוד שאבד. בית המשפט הוסיף כי הטענות לרכישות חלופיות נוספות במהלך החופשה לא פורטו במידה מספקת לצורך פסיקת פיצוי מלא נוסף.
לצד הנזק הממוני פסק בית המשפט גם 5,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני. בפסק הדין הודגש כי אובדן המזוודה השפיע בפועל על חופשת השיט, חייב את הנוסעים לעסוק בבירורים וברכישת פריטים בסיסיים, ופגע בהנאתם מהחופשה. בכך הכיר בית המשפט בפגיעה האנושית והמעשית שנגרמה מעבר למחירם של הפריטים עצמם.
ביטול הטיסה לא זיכה בפיצוי סטטוטורי, אבל כן בהחזר על טיסה חלופית
באשר לביטול טיסת החזור קיבל בית המשפט את הטענה כי סגירת המרחב האווירי בשל מבצע "עם כלביא" היוותה "נסיבות מיוחדות" מובהקות. לכן הוא קבע כי ארקיע פטורה מן הפיצוי הסטטוטורי ומפיצויים לדוגמה בגין עצם ביטול הטיסה.
ואולם, בית המשפט הבהיר כי הפטור הזה אינו מוחק את יתר חובותיה של חברת התעופה לפי חוק שירותי תעופה. על בסיס קביעה זו נפסק לנוסעים סך של 8,132 ש"ח – ההפרש בין הסכום ששילמו עבור טיסה חלופית שהפעילה ארקיע עצמה לבין הסכום שהושב להם עבור הטיסה שבוטלה.
בהקשר הזה אימץ בית המשפט ציטוטים חדים מפסיקה קודמת, ובהם הקביעה כי "אל לנתבעת לכרסם בזכותו הצרכנית של התובע". עוד אומצה הקביעה שלפיה האפשרות שנוסע ישלם מחיר נוסף, גבוה מאוד, עבור טיסה חלופית שהיה על אותה חברה להסדיר עבורו, היא "בלתי סבירה" ו"אינה צודקת".
פסק הדין עמד גם על כך שהמקרה שלפניו שונה ממקרים שבהם נוסע בחר מיוזמתו לרכוש כרטיס אצל חברה אחרת. כאן, כך הודגש, הכרטיסים החלופיים שנרכשו היו של ארקיע עצמה. בנסיבות כאלה סבר בית המשפט כי כאשר מתברר שמדובר בנוסעים שטיסתם הקודמת עם אותה חברה בוטלה, לא היה מקום לגבות מהם מחיר מלא כאילו מדובר בהזמנה חדשה לחלוטין.
לינה ומזון: התקבלה רק דרישה חלקית
למרות שבית המשפט הכיר בעקרון שלפיו נוסע שטיסתו בוטלה עשוי להיות זכאי להחזר על שירותי סיוע שלא סופקו, הוא לא קיבל את דרישת הנוסעים למלוא הוצאות השהות עד החזרה לישראל.
השופט קבע כי בנסיבות החריגות של סגירת המרחב האווירי אין הצדקה להטיל על ארקיע את מלוא העלות הכלכלית של כל תקופת השהייה מחוץ לישראל. לפי פסק הדין, אין בסיס לקביעה שחברת התעופה צריכה לשאת בכל תוצאותיו של מבצע צבאי רחב היקף, כאשר כלל הטיסות הושפעו והמצב לא דמה לשגרת תעופה רגילה.
בסופו של דבר נפסק לנוסעים ברכיב זה סך של 3,333 ש"ח בלבד, סכום שבית המשפט קבע כי הוא משקף עלות לינה ומזון ליומיים.
למה לא נפסקו פיצויים לדוגמה
פסק הדין אינו מסתיר את אי הנחת של בית המשפט מהתנהלותה של ארקיע בכל הנוגע לטיסה החלופית. למרות זאת, השופט קבע כי אין מקום לפסוק במקרה הזה פיצויים לדוגמה.
הנימוק המרכזי היה הצורך לנהוג בזהירות בנסיבות הביטחוניות החריגות של התקופה, ובפרט כאשר עצם ביטול הטיסה נבע מסגירת המרחב האווירי. בית המשפט הפנה לגישה שלפיה פיצויים לדוגמה שמורים למקרים שבהם התנהלות חברת התעופה הייתה חמורה במיוחד או לוותה בהפרות נוספות בולטות של החוק.
השורה התחתונה
פסק הדין מצייר תמונה מורכבת: מצד אחד, בית המשפט דחה את אחד מקווי ההגנה העיקריים של ארקיע בעניין הכבודה, הכיר בכך שהמזוודה אבדה ולא נמצאה, ופסק פיצוי גם על עוגמת הנפש שנגרמה לחופשת הנוסעים. מצד שני, הוא לא קיבל את כל רכיבי התביעה, במיוחד לא את מלוא הדרישה להוצאות שהייה ואת הדרישה לפיצויים לדוגמה.
התוצאה הסופית הייתה חיוב של ארקיע בסך 20,297 ש"ח, המורכב מ-3,832 ש"ח בגין אובדן הכבודה, 5,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, 8,132 ש"ח בגין הפרש עלות הטיסה החלופית ו-3,333 ש"ח בגין לינה ומזון. לכך נוספו הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.