חופשה שהתחילה בטרמינל והסתיימה בבית המשפט: 42 נוסעים שתכננו לטוס להודו מצאו את עצמם ממתינים שלושה ימים לטיסה חלופית בשל תקלה טכנית. בעוד שחברת התעופה אייר אינדיה טענה כי מדובר ב"כוח עליון", בית המשפט קבע כי היא לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ופסק פיצויים משמעותיים, כולל פיצוי על ביטול טיסה
טענות הנוסעים: יחס מזלזל ואפליה בטרמינל
במסגרת ההליך טענו הנוסעים בין היתר, כי האחריות הבלעדית לביטול הטיסה ולנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך רובצת לפתחה של חברת התעופה אייר אינדיה. לגרסתם, הם נאלצו להמתין בטרמינל שעות ארוכות ללא מידע, מזון או שתייה, תוך שהם עדים לאפליה מצד חברת התעופה שהעדיפה למצוא פתרונות לנוסעי המחלקות היוקרתיות על פניהם.
עוד נטען כי חברת התעופה התייחסה אליהם בזלזול גם לאחר האירוע, נמנעה ממתן מענה ענייני והציעה פיצוי חלקי בלבד שהותנה בחתימה על כתב ויתור. לאור זאת, דרשו הנוסעים לא רק את הפיצוי הקבוע במסגרת חוק טיבי בגין ביוטל טיסה אלא גם פיצויים לדוגמה בשל ההתנהלות הלקויה
אייר אינדיה טענה פטורה מתשלום פיצוי על ביטול טיסה
חברת התעופה אייר אינדיה טענה בין היתר, כי דין התביעה להידחות מאחר שביטול הטיסה נבע מנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה. לגרסתה, ממש בסמוך להמראה התגלתה תקלה בלתי צפויה במערכות החשמל של המטוס, ומתוך אחריות לשמירת בטיחות הנוסעים לא היה מנוס מביטול הטיסה. החברה טענה כי פעלה כמיטב יכולתה, הטיסה צוות מיוחד וחלקי חילוף מהודו לצורך התיקון, ודאגה לסידורי לינה, מזון וטיסות חלופיות עבור הנוסעים. לפיכך, לשיטתה, מדובר באירוע חריג הפוטר אותה מתשלום פיצוי לפי חוק שירותי תעופה
החלטת בית המשפט: תקלה טכנית היא סיכון עסקי, לא נסיבה מיוחדת
השופט רונן אילן מבית המשפט השלום בתל אביב דן בטענות הצדדים והחליט לקבל את התביעה בחלקה, תוך שהוא מחייב את חברת אייר אינדיה לשלם לנוסעים פיצוי על ביטול טיסה בסך של 97,020 ₪ (2,310 ₪ לכל נוסע), בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
בפסק דינו, הבהיר השופט אילן כי הנטל להוכיח שהטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שאינן בשליטת החברה רובץ על כתפי חברת התעופה. השופט מתח ביקורת על איכות הראיות שהציגה אייר אינדיה וציין כי העד היחיד מטעמה כלל לא היה בישראל בזמן האירוע ועדותו היא עדות מפי השמועה, וקבע: "ככלל, תקלה טכנית איננה כזו סיבה קיצונית הפוטרת מתשלום פיצוי, שכן אפשרות קיומן של תקלות טכניות איננו בלתי צפוי וניתן לצפות מחברת תעופה שתגלה כאלו תקלות טכניות מבעוד מועד".
עוד הוסיף השופט כי החברה בחרה שלא להעיד את האנשים שטיפלו בתקלה בפועל: "הנתבעת, ושיקוליה עימה, בחרה שלא להציג עדות של מי מהמעורבים ישירות בטיפול בתקלה… ולפיכך ברי הדבר שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות". עם זאת, השופט דחה את דרישת הנסועים לפיצויים לדוגמה (פיצוי עונשי) מכוח סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, מאחר שמצא כי הנוסעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהחברה סירבה באופן גורף להעניק הטבות או מזון, וכי חלק מהנוסעים כלל לא פנו לחברה בבקשה לקבלת הפיצוי בטרם הגישו את התביעה.
ת"א 71358-03-24 בלו ואח' נ' אייר אינדיה לימיטד, ניתן ביום 06.01.2026, על-ידי בית משפט השלום בתל אביב